רִשְׁעָה

פ"נ, סמי' רִשְׁעַת,  כנ' רִשְׁעָתוֹ, — כמו רֶשַׁע: אל תאמר וכו' בצדקתי הביאני יי' לרשת את הארץ הזאת וּבְרִשְַׁעת הגוים האלה יי' מורישם מפניך לא בצדקתך ובישר לבבך וכו' כי בְּרִשְׁעַת הגוים האלה יי' אלהיך מורישם מפניך (דבר' ט ד-ה).והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רִשְׁעָתוֹ במספר (שם כה ב) כי בערה כאש רִשְׁעָה שמיר ושית תאכל (ישע' ט יז). ותמר את משפטי לרִשְׁעָה1 מן הגוים ואת חקותי מן הארצות אשר סביבותיה (יחזק' ה ו). צדקת הצדיק עליו תהיה ורִשְׁעַת רשע עליו תהיה (שם יח כ). ובשוב רשע מֵרִשְׁעַתוֹ אשר עשה ויעש משפט וצדקה וכו' (שם שם כז). צדקת תמים תישר דרכו וּבְרִִשְׁעָתוֹ יפל רשע (משלי יא ה) . צדקה תצר תם דרך וְרִשְׁעָה תסלף חטאת (שם יג ו). ובצרופים עם שם עצם או פעל: וקראו להם גבול רִשְׁעָה והעם אשר זעם יי' עד עולם (מלא' א ד). גם נבנו עשי רִשְׁעָה שם ג יה. והיו כל זדים וכל עשה רִשְׁעָה קש ולהט אתם היום הבא (שם שם יט). — וכדמות דמיונית: וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה ויאמר זאת הָרִשְׁעָה (זכר' ה ז-ח). ובתו"מ: כושן רשעתיים, שעשה שתי רשעיות)2 אחת ששיעבד את ישראל ואחת שעבר על השבועה (תוספת' סוט' יא ד). רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. (ירוש' תרו' ז א). במי שיש בו שתי רשעיות הכתוב מדבר (שם כתוב' ג א). וכל העובר עבירה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה (מד"ר קהל', אמרתי אני בלבי על דברת).  הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות (תנחו' בובר,דבר' ג). מכהו כדי רשעה אחת מלפניו ושתי רשעיות מאחוריו (מדר' תנאים, דבר' כה ב) .— ובתפלה: וכל הרשעה כלה כעשן תכלה (ובכן תן פחדך, תפ' ר"ה ויוה"כ). — מלכות הרשעה,  ע' רָשָׁע, הערות. ואמר המשורר: והשחירו צדקות הלבנות והלבינו רשעות השחורות (ר"ש הנגיד, אלהים האריך, דיואן, הברמן א, 98). אכן לצפה בסוף טוב לב בדלות עם לכת עלי קשט מן רשעה ורבנות  (הוא, בן משלי, אברמסון, 325) לך אודה ואתודה עלי חטאי ורשעתי  (ראב"ע, לך אלי, כהנא א, 204)



1 [כאן כשה"פ מן רָשַׁע].

2 כמ"ז של רִשְׁעָה הבינו חז"ל רִשְׁעָתַיִם בשם הפרטי כושן רשעתים מלך ארם נהרים, שדרשו אותו: שעשה שתי רשעיות, מלובן ברשעה וברמאות, ומשום כך זהו אותו עם לבן הארמי; עי'  בדברי העורך, הלשון והספר, א, 127.

ערכים קשורים