רֶשֶׁף

ש"ז, מ"ר רְשָׁפִים, סמ' רִשְפֵי, רִשְפֵּי, כנ' רְשָׁפֶיהָ, — עוף דמיוני טורף ומכלה, דמות דמיונית בעלת כנפים טורפת וחוטפת1,  ,Harpye,   harpie— y: אספה עלימו רעות חצי אכלה מזי בם רעב ולחמי רֶשֶׁף וקטב מרירי (דברי' לב כד). לפניו ילך דבר ויצא רֶשֶׁף לרגליו (חבק' ג ה). ויסגר לברד בעירם ומקניהם לָרְשָׁפִים (תהל' עו מח). — ובני רשף באותה משמ': כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל, כי אדם לעמל יולד ובני רֶשֶׁף יגביהו עוף2 (איו' ה ו-ז). — ובהשאלה רשפי קשת, רשפי אהבה ואש כדמויות עפות מכלות ומשמידות במלחמה ובאש קנאת האהבה: שמה שבר רִשְׁפֵי קשת מגן וחרב ומלחמה (תהל' עי ד). כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אש שלהבתיה (שה"ש ח ו). — ואמר בן סירא: כרשף יניף שלגו וכארבה ישכון רדתו (ב"ס גני' מג יז). — ובסהמ"א: ואחרי הגבול הזה אש אוכלה אל השמים עולה גחלים בוערים ורשפיה סוערים להביה כחרבים ושביבים ככוכבים (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 49). והשמש תפרש כנפיה להאיר נשפיה ותפיץ רשפיה להחיות נגופיה (ר"י חריזי, תחכ' ה, 67). שלח קסמיו לשעירים ובני רשף עצת תושיה מפיהם לקחת גוטלובר, ממצרים, 56. — ואמר הפיטן: כמס דב רשפי להב מלהיב ללהב (ר"א קליר, הבתולות, קרוב' פורים). כל רשפי רומה בקול מקדישים (שמעון בר יצחק, כל שנאני שחק, קרוב' ב ר"ה). אלהי מלט סגלה מרשף (רשב"ג, וארץ אשפיל, ביאליק-רבניצקי ב, 185). צלח למזבח תפוש מחתת אודם, צברה ומלאה רשפים ולא אפר (יוחנן הכהן בן יהושע, אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קל:). זוחלים ובני רשף כתרו את צאנך (רועה ישראל האזינה לקול צאנך, שחר' יוה"כ סדור מנהג ארם צובה, תרב.). — ואמר המשורר: תמוז בו ירבה החם בגופים עם יבש שיבער  כרשפים (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 185). °ובמשמ' חֹם: כי המראים אמנם למָצאו מהתערב המקרים הראשונים לכל הנמזגים הנמצאים בהתחלותיהם, והם ארבעה: הרשף והיובש והרשף והרטיבות והקור הרטבי והיובש הקר (ס' התמר לאבו אפלח הסרקסטי, הוצ' שלום, קרית ספר ג, עמ' רב). — °ומ"ר רְשָׁפוֹת: בערו בקרבי רשפות (מנחם בן סרוק, אגרת לחסדאי אבן שפרוט, תשו' תלמידי מנחם, 36).



1 [הוראת המלה לא יכלה להתברר כל צרכה, כל עוד לא הובן הכתוב ב(איו' ה ז) המובא בהמשך, ועל כך נחלקו המתרגמים והמפרשים בפרוש המלה במקומות השונים במקרא, כגון: אש, להבה, חַמּוּת, ניצוץ, דֶבֶר, עוף טורף, ולפי זה שמוש השם בסהמ"א. וחז"ל אמרו: ואין רשף אלא מזיקין וכו' ואין רשף אלא יסורין (ברכ' ה.), רשפים אלו עופות (מד"ר שמות יב). ועי' בהערה שאחר זו.
בכתבות הכנעניות בא רשף גם כדמות אלהית, גם בצרוף רשפחץ וכן בכתבת אזתוד מקארא-טפא בצרוף רשף צפרם. שם אחרון זה פרושו כנראה רשף חוטף צפירים או צִפָּרִים, ולפי זה אין אולי רשפחץ לשון יורה חצים, כדעת רבים. ואמנם זיהו היונים את האל רשף באלוהם אפולון, יורה החצים.]

2 [שני הפסוקים לא הובנו במסורת הפרשנית, ויש להבין אותם בהמשך לנאמר ב (איו ד ח) וכו' על "חֹרשי און וזֹרעי עמל יקצרהו": און זה ועמל זה שיזרעו ויחרשו לא יצליח; לא יצא כלל מעפר השדה און זה ומאדמתם לא יצמח עמל זה שזרעו; ואף אם יולד אדם — ילד— לזורעי עמל אלו, כי אז יבאו בני רשף הטורפים ויחטפו ויגביהו אותו אתם בעופם. כאן באה המלה רשף בהקבלה מלאה לשמוש המלה harpya ביונ' וברומ', ואף אפשר ששתי המלים קרובות הן בתולדותן. ועי' בדברי העורך (הלשון והספר א, 386) וכו'.]

חיפוש במילון: