רֶתַח

ש"ז, מ"ר כנ' רְתָחֶיהָ, — חתיכת תבשיל רותח: מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רְתָחֶיהָ1 גם בשלו עצמיה בתוכה (יחזק' כד ה). — ואמר הפיטן: עת המקשרות תבכרנה הקדישם מאין רתח, גירי צדק כאזרח, והנבלה לתושבי פתח (רסע"ג, את יי' אלהיך, תרי"ג מצוות, סדור רסע"ג, קנט). — ואמר המשורר: סיר היקוד נחו רתחיה ועוד לא רעיונים מדאגה נחו (משלם בן שלמה דאפיאירה, קו קו, ברודי, ידיעות מכון שוקן ד, ל). — °ובמשמ' רתיחה, ובהשאלה אף התרגשות וחרדה2:כקצף על פני מים פתרונו כפי ענינו כרתח על פני מים (מנחם, מחברת, קצף). — ואמר הפיטן: אדפק בצהרים פתח, אשאלה שאילה ברתח (ר"א קליר, אדפק, רשות, Elbog., Stud., 119). ראה רתח לבבי כרתח שפיתת הסיר (יחיאל, יערב, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, צד:).



1 [ויש מניחים שצ"ל נְתָחֶיהָ.]

2 [וכן בארמ' שבתו"מ רִתְחָא, ריתחא, אף במשמ' רגז וכעס.]