קל לא בא במקרא.

— פִע', רִתַּח, — רִתַּח את התבשיל, את המים, חמם ובשל אותם עד שיבעבעו המים שבהם, sieden lassen; faire bouillir; to boil: מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רַתַּח רתחיה גם בשלו עציה בתוכה (יחזק' כד ה). — ובסהמ"א: ולשון הלהב בשל נתחיו ורתח רתחיו (ר"י חריזי, תחכמוני כא, 206). — ואמר המשורר: כחול ים היא כבדה על כבדי ומעי תארה כסיר ירתח (ר"י זבארה, שעשועים יב, דודזון, 141). באש עשי מהם מבשל או צלי, על מחבת ברזל באורך רתחי (אברהם פרווינצאלי, מה תהמי, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, רמח). חשקי ברזל קלל על המצח במרחשת על אש אותו רתחו (יל"ג, האש וילדיה, שירים ג, 172).

— פֻע', רֻתַּח, — שרִתְּחוּ והרתיחו אותו: מעי רֻתְּחוּ ולא דמו קדמני ימי עני (איו' ל כז). — ובתו"מ: האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין (שבת ג ה). התיז (נכרי) את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי החבית מרותחת וכו' ימכור (ע"ז ד י). אם ישהא אדם בחמין שעה אחת אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו (ר"א, מד"ר ויקר' יד). — ובסהמ"א: ואחרי שיהיה הדבש מרותח להתבשל כחק הדת אז תתן הבשמים הכתותים הנכברים בתוך העלי (ר"ש דונולו, ספר המרקחות, II). התבונן לאגם או לבור בפתחו תראה עשן עולה עליו כעשן הדודים המרותחים והסירות המנופחים (דונש על מנחם, אגמון, 48). והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה (רש"י, ביצה כז., ד"ה תקשי). ובלבד שישליך המים מתוכה כשהן מרותחין (סדור רש"י שנז). שיהיו המים מרותחים על האור (אבן ירחי, המנהיג הלכ' פסח' מה). — ואמר המשורר: אנא רדו מרכסים עד אשר נשים ארץ כמו סיר בדם שרים מרותחה (ר"ש הנגיד, האעצור, בן תהלים, הברמן א, 114). לו אמצאה מים אשר רתחו לדון בהם בגיהנם רשעים גמורים אז אטוש רשעים הנדיבים ואותם על נבל אשר יאכל לבד בזעם אז (הוא, בן משלי, אברמסון, 220).

— הִפע', הִרְתִּיחַ, — כמו פִע' וגם במשמ' פ"ע: יַרְתִּיחַ כסיר מצולה ים ישים כמרקחה (איוב מא כג). — ואמר בן סירא: בהצהירו ירתיח (השמש) תבל (ב"ס גני' מג ג). — ובתו"מ: קומקום שהוא מרתיח אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו וכו' (כלים כה ח). ר' יהודה אומ' כשם ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח (תוספת' פסח' ה ח). עששיות של ברזל היו מרתיחין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (ר' יהודה, שם יוה"כ א כ). היה עומד ומקדש והרתיח1 או שעף או שדחאו חברו או שדחאו הרוח ובא אחר וקדש הרי זה פסול (שם פרה ו ד). לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירין והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמון בהן (ירוש' שבת ד א). סלעים מרחיק אותן מן הכותל וכו' א"ר יוסי לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל (שם שם). ר' יודא אומר צולה אותו בשפוד של מתכת, אמרו לו והרי הוא רותח ומרתיח (שם פסח' ז א). מרחיקין הגפת והזבל והמלח והסיד והסלעים מכותל חבירו ג' טפחים או סד בסיד, הכא את מר מפני שהסלעי' מרתיחין וכא את מר אין מרתיחין (שם ב"ב ב א). כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מוריד עליהן (על דור המבול) היה מרתיחה בתוך גיהנם וכו' (ר' יוחנן, שם סנה' י ג). אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזרה שמא ירתיח (שבת לד.). הסופגנין והדובשנין והאיסקיטין שעשאן באילפס חייבין, בחמה פטורין וכו' במה דברים אמורים שהרתיח ולבסוף הדביק אבל הדביק ולבסוף הרתיח נעשה כמי שעשאן בחמה ופטורין (פסח' לז.). בן יצהר, שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים (ר"ל, סנה' קט:). (חֹמץ) שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור (ע"ז סח.). לרוח היום, רב אמר לרוח מזרחית דנו, לרוח שהיא עולה עם היום, זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דנו, לרוח שהיא שוקעת עם היום, על דעתיה דרב הקשה עליו, כל שהיום עולה הוא מרתיח ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו, כל שהיום שוקע הוא צונן (מד"ר בראש' יט). ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה (ר' ינאי, שם שם מח). בחומו נדעכו ממקומם, מהו בחומו ברותחין, א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקב" מביא על דור המבול היה מרתיח בתוך גהינום (שם ויקר' ז). שתי משפחות של כהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת (ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי, שם שה"ש ד, שני שדיך). והיה הדם תוסס ומרתיח (שם קהל' סדרא א, ועוד ראיתי). קראו הכתוב (את אחשורוש) ארתחששתא שהיה מרתיח ותש (שם אסתר, ויהי בימי). שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו אלא עומדין ומרתחין2 ונבהלים והצדיקים יכולין לשמוע קולו (תנחומא בובר ויקר' א). ולא היה יכול אותו המלך הגדול שהיה אדם מזכיר שמו על הרוחות שהן זועות ומרתיחות מפניו (מד"ז שה"ש א, בובר, 5). — ובסהמ"א: עד שיפוח היום, הרתיח הב"ה אותו היום שמל אברהם (בראשית רבתי יח א, אלבק, 78). דובבות, נעות, לשון דבר שמרתיח ומבצבץ (רש"י, יבמ' צז.). נרתק יש לו לגלגל חמה ברקיע וכו' ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא יוצא לעולם הוא מיתש את כוחו בה כדי שלא ילהט את העולם, שאלולי כן היה מרתיח את העולם (בשם ר' נתן, מדה"ג בראש' כג א, מרגליות, שסה). וכאשר הגיעה עת האכל וכו' מצאנו מקומות מוכנים ומטעמים מזמנים והקדרות ירתיחו ומרחוק יריחו (ר"י חריזי, תחכ' י, 105). — ואמר הפיטן: הוא רימה לכן ירתיח (ינאי, הוא אנוש, קרוב' ויקר', זולאי, קנג). — *והרתיח נחש, כמו הִרְתִּיעַ3: ר' ינאי היה יושב ופושט בפתח עירו, ראה נחש מרתיח ובא לעיר (מד"ר במד' יח).

— קל, *רָתַח, בתו"מ רק בינו' רוֹתֵחַ, רותחת, siedend, siedeheiss; brouillant; boiling hot: לא יתן (את השמן לפני שהפרישו ממנו מעשר) לקדרה וללפס כשהן רותחין (מעשר' א ז). אחד שבשל בו ואחד שערה לתוכו רותח וכו' טעונין מריקה ושטיפה (זבח' יא ז). כבוש כרותח הוא (ירוש' תרומ' י ח). תבשיל דרכו לאכול רותח, פת אין דרכו לאכל רותחת (שם שבת א ו). מגלגלין בצים על גב גג של סיד רותח ואין מגלגלין בצים על גבי עפר רותח (רשב"ג, שם שם ג ג). לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין (שם שם ד א). ר' יודה אומר צולה אותו בשפוד של מתכת, אמרו לו, והרי הוא רותח ומרתיח (שם פסח' ז א). פעם אחת חלה (ר' יהודה בן בבא) ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו, אמרו לו, אין לך רפואה אלא חלב רותח (שם סוטה ט י). דיניה דההוא גברא במאי, א"ל בצואה רותחת (גיט' נז.). יצוק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע (ר' יצחק, סנה' צב:). רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, אמר לו אותן ערבו לי יותר מאלו (מד"ר בראש' יא). לאחד שהיה בידו קולב רותח, בקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו (ר' יודן בשם ר' יודן בר סימו, שם שם לה). — ומ"ר *רותחים, רותחין במשמ' מים רותחים: הרוצה לטהרן (את כלי הגת ובית הבד) מיד או חולטן במי רותחין או מולגן במי זיתים (ר' יוסי, תוספת' ע"ז ח ג). כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שאין חולטין וכו' רבוכה לשין אותה ברותחין (שם מנח' ז יג). אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין (ירוש' פסח' ב ז). נראין דברי' בדבר שדרכו לבוא בצונין אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב (ר' אבהו, שם שם ד ד). רב יהודה שאל לשמואל בגין דאנא חכים מחמי סימני שפיר, א"ל רישיה דרישך יכווה ברותחין ואתה לא תיכו' אפי' בפושרין (שם נדה ג ג). (אנשי דור המבול) ברותחין קלקלו וברותחין נידונו (רב חסדא, ר"ה יב.). הוה (אדוניו של יוסף) אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין (ר' אחא, מד"ר בראש' פו). אמר לו הקב"ה (למשה) לא יהיו שתי הפנים בכעס אלא כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונין (שם דבר' ג). — ובסהמ"א, אף כפעל רָתַח, תסס והעלה בועות בהסקה, sieden, brodeln; bouillir; to boil: בימות הקיץ שכל העולם כולו רותח ומעינות צוננים (ר' נתן, מדה"ג בראש' כג א, מרגליות, שסה). ראו פתחו של פרעה שהוא רותח כדוד (שם שמות ה א, הופמן, 43). שטבע העיף רותח ומבעבע לפיכך צמאו רב (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בשלח, נו:). שהיין רותח בחביות (אמו"ר לראב"ד א ז, 37). — ואמר המשורר: ואם מעי ברבי נזליו ירתחו, עיני בדמעי נגרו (רמב"ע, אש קדחו, ברודי, עד). וים מתרוצץ וקדים יפוצץ וכו' ירתח בלי אש ולב מתיאש (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 29). — °ובהשאלה, לב רתוח, נרעש ונרגז, ואמר הפיטן: דורשי קרבתך בלב קרוע ורתוח, דינם הצהר צדק קבל כנתוח (שלמה הבבלי, אורח צדקה, סליח' מנח' יוה"כ).

— נִפע', °נִרְתַּח, — כמו פֻע', אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו (רש"י, שבת מ:, ד"ה בכלי).

— הָפע' °הָרְתַּח, — שהרתיחו אותו: אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח (שמעון בר יצחק, אתיתי, קרוב' ב ר"ה). הנעל הנהוג בארץ ההוא וכו' הוא עשוי מעור קשה שהורתח (ר"י אבן כספי, שרשות כסף, חלף).