1, פ"י, רְתֹם, — רָתַם המרכבה לרכש, אסר את הסוס במרכבה, anspannen; atteler; to put (horses): רְתֹם המרכבה לרכש יושבת לכיש (מיכה א יג). — ובסהמ"א: המליך את א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה ורתם בהם אויר בעולם, רויה בשנה, גויה בנפש (יצירה ג). מלמד שהעולם הזה נברא לדבר נכון ורתום לגלגלים כמו השם הגדול השכלי, ורתום וערוך השם הגלמי הזה (תרגום ר' יהודה ן' קרדינאל לכוזרי ד כה). — ואמר הפיטן: שכינתך שכנה בתוך לבות סגלתך, בנים וגם אבות, וחיתך לרתם במרכבות (רשב"ג, לך אל חי, ביאליק-רבניצקי ב, 59). ועת רחקו רכוביו חיות רתומים (ר"י הלוי, ידעו הבנים, זמורה ט, 539). — ואמר המשורר: יום מרכבות פרוד למסע רתמו עשו לנפשי את אשר לא יזמו (רמב"ע, יום מרכבות, ברודי, קכג). מאורי אור למרכבתו רתומים ומעלותם למהלכיו אסורים (הוא, הענק א, ברודי, שד). בימי חרפי השיר על פי רתם רכבו על פי חנה (עמנואל, הה לזמני, מחב' ד, הברמן, 126). יום ירתמו ימים לפרדי הפרידה (הוא, אנא אדני, שם יט, 542). וכאשר רתם רכבי הפרידה (שם כג, 657).