רתע
1, ממנו °הַרְתָּעָה, °רְתִיעָה, *רָתַע.
1 [שרש זה עבר לעבר' מארמ', וכן הוא נמצא בסור' במשמ' נסיגה והרפיה. בארמ' שבתרגומים הוא בא גם במשמ' רתח ממש, כגון וחמא נבוכדנצר לדמיה דמירתע בארעא (תרג' שני לאסת' א א), וכן בא בתו"מ במק' נחש מרתיע גם כנ"א: מרתיח. ונראה כי בשמוש זה, הרתיח הנחש, הרתיע הנחש, נולד שמוש זה במשמ' השמיע הנחש קול רתיחה, קול נִשּׁוּם ורחישה כקול מים רותחים, שהוא גם קול גוער מחריד ומאיים לשומעים, עד שהובן צרוף זה אף במשמ' החריד הנחש, ומכאן: נרתע (ואף הרתיע) האדם מפני הנחש במשמ' חרד מפניו, נסוג אחור, ואך אח"כ עבר הפעל רתע לשמשׁ גם לגבי דברים אחרים מרתיעים, מלבד הנחש, שבו נולד שמוש זה.]