רְתִיעָה
°, ש"נ,— נסיגה, הֶקש הרתיעה, הקש המוכיח שיש להרתע מדעה מן הדעות1: כי בעל התלמוד לפעמים מביא וקובע בתלמוד דברי שום חכם אעפ"י שאין הדבר כמותו ויכריח שיהיה סותרו אמת וכו' וקרוב לדרך זה דרכו בעלי ההגיון בהקש הרתיעה (מכת' ר' חיים בן מוסא לר"י בנו, בי"ת ב). — °ורתיעה, במשמ' נסיגה בפחד מדבר, נוהג בספרות ובדבור.
1 [עי' הערת המחבר לערך הֶקֵּשׁ (הערה 2) המביא את דעת אי"ש, שהקש זה הוא הנקרא apogogicus והוא הנקרא גם reductio ad absurdum, ובעבר' הקש החלוף. עי' הערת ח.י. רות בהוצאת מלות ההגיון להרמב"ם ירושלים תרצ"ה, עמ' 39 ועי' גם קלצקין-צוּבל בערכים הֶקֵּש, שם, רתיעה.]