1, ש"ז, מ"ר רְתָמִים, —  שם שיח מדבר שענפיו ושרשיו שמשו גחלים להסקה, Ginster, genista, raetam; genêt; broom: והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רֹתֶם אחת2 וכו' וישכב ויישן תחת  רֹתֶם אחד (מ"א יט ד-ה). חצי גבור שנונים עם גחלי רְתָמִים (תהל' קכ ד). הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רְתָמִים לחמם3 (איוב ל ד). —  ובתו"מ: מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק י"ב חדש (מד"ר בראש' צח). —  ואמר המשורר: תוך ידך השר מתוק כצוף רתם (רמב"ע, הענק א, ברודי, שכז). ואם היום  יאכילכם מן מחר יאכילכם רתמיו (ר"י נגארה, יברח כצל, עולת חדש, פזמ', כב).