רֹתֶם

1, ש"ז, מ"ר רְתָמִים, —  שם שיח מדבר שענפיו ושרשיו שמשו גחלים להסקה, Ginster, genista, raetam; genêt; broom: והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רֹתֶם אחת2 וכו' וישכב ויישן תחת  רֹתֶם אחד (מ"א יט ד-ה). חצי גבור שנונים עם גחלי רְתָמִים (תהל' קכ ד). הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רְתָמִים לחמם3 (איוב ל ד). —  ובתו"מ: מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק י"ב חדש (מד"ר בראש' צח). —  ואמר המשורר: תוך ידך השר מתוק כצוף רתם (רמב"ע, הענק א, ברודי, שכז). ואם היום  יאכילכם מן מחר יאכילכם רתמיו (ר"י נגארה, יברח כצל, עולת חדש, פזמ', כב).



1 [אוריגנס מעתיק את המלה ϱαϑεμ, וכן בארמ' רִתְמָא, ערב' רַתַמ دقم במשמ' זו.]

2 [במקום "אחד", בהשפעת "תחת" שלפני זה.]

3 [אין הכונה ששרשי הרתמים שמשו כלחם לבני אדם, כטעות רבים, אלא למ"ד של לחמם היא ל בכל"ם כמו שראה רד"ק, והכונה ששמשו שרשים אלו לשם חמם, לחִמוּם בקֹר.]

חיפוש במילון: