°, ש"נ —  א) מעשה השואף ונושם אויר, Einatmung; aspiration; inhalation : שהמרוץ יהיה בשאיפת האויר מחוץ וכו' והשאיפה תהיה בחוש האף ולולי האף לא היתה הנשימה תקון מדה"נ לרשב"ג יא. האף הנה תועלותיו נראות וכו' אחת מהן שהוא עיקר בחלל המקיף עליו על השאיפה קאנון א א א ד.  אמר על הפרא שאיפת רוח בלא סמיכה אל אחר והנה סמך אותם אל התנים נראה כי עקר השאיפה היא בתנים רד"ק, ירמ' יד ו.  והשאיפה ג"כ חסד מהאל ית' בבעלי חיים היותר שלמים וכו' והבעל־חיים היותר חסר כמו הדג וכו' לפי שהיה הריחו מבלי שאיפה וכו' יריח ירצה או לא ירצה אמו"ר לראב"ד א ו.   —  ושאיפת העשן בעשון1: אמנם אחר העיון נראה להתיר  שאיפת הטאבאקו וכו' מטעם שנתפשט היום בעירינו מנהג שאיפת הטאבאקי בכל נפש אדם אנשים ונשים וטף ר' רפאל מלדולה, שו"ת מים רבים, או"ח כח. —  ב) תאוה לבלע דבר ובהשאלה חפץ עז לקבל דבר, להגיע אל מטרה וכדו', עי' שָׁאַף, Streben; ambition: השואפים על עפר ארץ וכו' שאיפה גולשי"ר2 בלע"ז רש"י, עמ' ב ז.  מתי יעבור החדש, זו היא השאיפה מצפים עת תייקר התבואה וימכרו לעניים ברבית הוא, שם ח ה.  ושאף צמים חילם שב אל בני האויל וכו' והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל רלב"ג, איוב ה ה שאיפה לשון תאוה לבלוע ציון ב, 101 ד"ה אל תשאף.