*, ש"נ, — שה"פ מן שָׁאַל, בפרט א) שְׁאִילַת שָׁלוֹם, מעשה השואל בשלום זולתו, Begrüssung; salutation; greeting: הנכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום (תוספת' ברכ' ב כג). אין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב (שם תענ' ד יב). כמה כדי דיבור, כדי שאילת שלום (שם נדר' ה א). גט שחתמו עדים לאחר שאילת שלום פסול שלא חתמו אלא על שאילת שלום (שם גיט' ט ט). קשה הריבית שאף שאילת שלום הרי הוא ריבית (ר' עקיבא, שם ב"מ ו יז). במלכי אומות העולם משיב שאילת שלום (ר' אחא, ירוש' ברכ' ה א). שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן וכו' חרמה של יריחו ומגילת אסתר ושאילת שלום בשם (ר' יהושע דרומיא, שם שם ט ח). ואיגרות של רשות, זו שאילת שלום (שם מו"ק ג ג). אילו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה וכו' משאילת שלום ומלעשות מלאכה (שם שם ג ה). שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום (ר' ינאי, שם שבוע' ה ה). חברים אין שאילת שלום ביניהן (תענית יד:). מנודה מהו בשאילת שלום, אמר רב יוסף ת"ש ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום (שם טו.). מדוחק התירו שאילת שלום בשבת (פסיק' רב', י' הדברות תליתאה, קטז:). — ב) שאילת חפץ מאחר, Entleihen; emprunt; borrowing: אמר לו שואל שלח ושלחה ומתה חייב וכו' אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור (ב"מ פ:). לעולם הוא חייב עד וכו' שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה (רב המנונא, ב"מ צה:). מה ת"ל בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה (שם שם). בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא וכו' אי שואל הוי שאילה בבעלים היא, אי שוכר הוי שכירות בבעלים היא (שם צו. וכו'). ועי' שְׁאֵלָה. — ובסהמ"א: האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאילה בבעלים וכו' נשאל העבד עמה שלא מדעת רבו אינה שאילה בבעלים (רמב"ם, שאלה ופקדון ב ה). שלשה אין דורשין שלא יהא אחד טרוד בשאילת הרב והשנים נושאין ונותנין בדבר וכו' (מדה"ג בראש' א א, מרגליות, ד. ע"פ חגיגה יא:). מי שיוקיר פניו מן השאילה ישמר לחותו (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופים ב כא). — ואמר הפיטן: שפלות ושאילת שלום תשאלו במלאכי שלום (ינאי, וישלח אנשים חכמים, קרוב' במד', זולאי, רח). ועי' שְׁאֵלָה.