שְׁאֵר

1, ש"ז, כנ' שְׁאֵרִי, שְׁאֵרְךָ, שְׁאֵרוֹ, שְׁאֵרָהּ, שְׁאֵרָם, — בָּשָׂר, א) בשר הבהמה המשמש מאכל וזבח2, ובשר החי וגופו, Fleisch; chair, viande; meat, flesh: אם אחרת יקח לה שְׁאֵרָהּ3 כסותה וענתה לא יגרע (שמות כא י)4  כלה שְׁאֵרִי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (תהל' עג כו). הגם לחם יוכל תת אם יכין שְׁאֵר לעמו (שם עח כ).  וימטר עליהם כעפר שְׁאֵר וכחול ימים עוף כנף (שם שם כז). ונהמת באחריתך בכלות בשרך וּשְׁאֵרֶךָ (משלי ה יא). גמל נפשו איש חסד ועבר שְׁאֵרוֹ אכזרי (שם יא יז). — ובצרוף חמס ושאר: חמסי וּשְׁאֵרִי5 על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם (ירמ' נא לה). — ואמר בן סירא: בנות לך נצור שארם ואל תאיר אלהם פנים (ב"ס גני' ז כד). שקד6 עשיר ימחה שארו דאגת מחיה תפריע נומה (שם שם לד א). — ובנוסחן של ברכות: המברך אומר אשר קדש ידיד מבטן חוק בשארו7 שם צאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שארנו למען בריתו אשר שם בבשרנו (תוספת' ברכ' ז יג, מובא בשנויים קלים שבת קלז:). — ובתו"מ בפרט בשמושים כגון נפלה השמלה לשאר האשה, הלמה את גדלה, התאימה לה: רבי יונתן אומר, שארה כסותה, כמות שהיא נופל לשארה, אם היתה ילדה, לא יתן לה זקנה, זקנה, לא יתן לה של ילדה (מכי' משפט' מסכת' דנזיקין ג). כי היא כסותה לבדה וכו' ר' נתן אומר וכו' לכך נאמר כי היא כסותה אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו (שם שם מסכ' דכספא יט). שארה כסותה, שתהא הכסות לפי השאר שלא יתן לה הילדה לזקינה ולא את הזקינה לילדה (ר' ליעזר בן יעקב, ירוש' כתוב' ה ח). — ובסהמ"א: אני איש דוה לב היגע תמיד על חמסי ולא אשוב עד יכלה שארי וישוב לעפרו (מנחם, מכתב אל חסדאי בן שפרוט, שעה"ש 3). וכן אני מתאוה להיות חלקי בשמים מפני שמי שחלקו בעליונים וידבק עמם כשיכלה שארו ולבבו שהוא מן השאר רוצה בו האבר הידוע הנקרא כן8 והוא הנושא לנפש ולכל כוחותיה (ר"ש א"ת, יקוו המים, 99). — ואמר המשורר: ירא אמך ודבר טוב לדודך ולשארך וכבד את חברך (ר"ש הנגיד, יהוסף כל, בן תהלים, הברמן א, 40). נסעו מבית חמדה בשובו לעפר חמדה כי הוא כסותה לבדה, סותה היא לשארו ביום שובו לשארו הוא שמלתו לעורו (יצחק בן ראובן, פחדתי מיצרי, שעה"ש 58). הה כי חשק אכל כחי ושארי עוד לו לא מצא (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שמח). הבה מידעי ודמינו נשתה ואת כל השאר נוכל (שם ט, שצא)שארו החלי בלה ועצמו ואכל הכאב בדיו וגלדו (הוא, לאט ללב, ברודי, לו). כלה שאר גופי ונפשי נבערה (ראב"ע, גבהי שחקים, מכתב לר' שמואל אבן גאמע, כהנא ב, 36). — ב) שְׁאֵר,  שאר בשר, קרוב קרבת בשר, Blutsverwandte(r); proche parent; near relation: איש איש אל כל שְׁאֵר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (ויקר' יח ו). ערות אחות אביך לא תגלה שְׁאֵר אביך הוא ערות אחות אמך לא תגלה כי שְׁאֵר אמך הוא (שם שם יב-יג). וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שְׁאֵרוֹ הערה (שם כ יט). לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לִשְׁאֵרוֹ הקרב אליו לאמו ולאביו וכו' ולאחתו וכו' לה יטמא (שם כא א-ג). או דדו או בן דדו יגאלנו או מִשְּׁאֵר בשרו ממשפחתו יגאלנו (שם כה מט). ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לִשְׁאֵרוֹ הקרב אליו ממשפחתו (במד' כז יא). — ובתו"מ: איזהו ממזר, כל שאר בשר שהוא בלא יבא (ר"ע, יבמ' ד יג). גר שהיה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב (יבמ' צח.). — ובסהמ"א: ואין ספק כי הנחלה לשאר תנתן (ראב"ע, הקד' ב לפרושו על התורה, כהנא ב, 82). — ואמר המשורר: בחר מות והטמן בקברך ואל תלך לבקש משארך (רה"ג, שירי מוסר השכל, לקו"ק, 53). וקנאה תהרוס חברה יסודה ותרחק שארי לב הקרובים (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 215)שאר אוכל שאר קרוב בסתר וקרוב את בשר אחיו יפלח, אמת כי זה שאר כבאר בחמר וזה קרוב כמו ערוב (כך!) משולח (שם שם, 320). עלי מה ישכחה גבר תבוסת זמן רע יכחש בו שארו, ועצמו יהיה רקב בשחת ולרמה יהי שבר שארו (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שפד). — °ומ"ר שְׁאֵרִים, בפרט בלשון הקראים: ויתחייב שיהיה אסור מן שאריה ומן המודבק בה אשר נאסר מן שאריו ומן המודבק בו (ספר הישר לישועה בן יהודה, העריות, 44). לא אסרם הכתוב אלא מצד היותם שני שארים על שני שארים (ר"א הקראי, גן עדן, עריות ב, קל.). שהכנענים היו דבקים בשארים ר"ל שהיו נושאים קרובותיהם (שם שם ו קלג:). ומזה הקישו חכמי הקראין לכל שני שארים על שני שארים בהקש החפוש שחפשו ומצאו השארים שהם עקרים לא שארים שהם שארי שארים (ס' עריות למשה בשייצי, הקדם ג א-ב, 64). ואוסרים לקיחת הששה שארים ר"ל האם ואשת האב והאחות ואשת האח והבת ואשת הבן (ר' יצחק בן אברהם, חזוק אמונה א יט). את כל שני שארים על שני שארים בל יקחו (אברהם פירקוביץ, מסה ומריבה). — ואמר הפיטן: ולא יצא מפיו להטמא לאביו ולאחותו ואחיו ויתר השארים (רשב"ג, בצל שדי, אזהרות, ביאליק-רבניצקי ב, 146).



1 [כאמור בהערה לשרש ב. שאר, שְׁאֵר היא המלה המשמשת בשפות הקדומות, באשור', אוגרית', בכתבות הכנעניות ובכמה מקומות במקרא במשמ' בשר בכלל, בעוד שנדחקה בעבר' ובארמ' מפני בָּשָׂר, בִּשְׂרָא, בערב' מפני לַחְמְ, ונשמרה בלשון זו אך במשמעות גאולת הדם ע"י שאר הבשר, הקרוב. וע' גם בהערות שאחר זו.]

2 [השוה במיֻחד בכתבות הכנעניות את הנוסחה החוזרת בלוח הקרבנות הכנענ' ממרסיליה: ואחרי השאר (ז"א ושארית הבשר) לבעל הזבח.]

3 [תעודות משפטיות קדומות מבבל מראות, כי היתה התחיבות לתת לאשה מנות בשר לימי החגים שבשנה, כשם שנהגו לתת לה בחג כסות ללבוש, ועוד, לפי זה יש להבין גם את פשוטו של הכתוב. ועי' בספרו של העורך,   הלשון והספר, כרך ב עמ' 215 וכו'.]

4 [גם במק' כאשר בסיר (מיכ' ג ג) צ"ל, כדעת רבים: כשְׁאֵר בסיר.]

5 [אמנם בשמוש זה במשמ' קריאת חמס וגזל בא במקומות אחרים חמס ושוד (ירמ' ו ז, שם כ ח; יחזק' מה ט; עמ' ג י; חבק' א ג), ועל כן יתכן שגם במקום יחידי זה המכֻוָן הוא: חמסי וְשֶׁדִּי, והמעתיק שקרא ושרי השלים וכתב ושארי.]

6 [נ"א שקר.]

7 [עי' בהערה לעיל על דברי הברכה חֹק בשארו שם.]

8 [לפי זה היו שהבינו כאן שארו במשמ' האבר המיֻחד למילה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים