פ"ע, —  נותר, היה בחיים או במקום לאחר שלא היו עוד אחרים, ūbrig bleiben; rester; to remain (over): ויאמר שמול אל ישי התמו נערים ויאמר עוד שָׁאַר הקטן והנה רעה בצאן (ש"א יו יא).

— נִפע', נִשְׁאַר, נִשְׁאָר, נֵאשֲׁאַר, נִשְׁאֲרָה, נִשְׁאָרָה, נִשְׁאַרְתִּי, נִשְׁאֲרוּ, נִשְׁאָרוּ, נִשְׁאַרְתֶּם, נִשְׁאַרְנוּ, נִשְׁאָר, נִשְׁאָרִים, נִשְׁאָרָה, נִשְׁאֶרֵת, נִשְׁאָרֶת, נִשְׁאָרוֹת, יִשָּׁאֵר, יִשָּׁאֶר, תִּשָּׁאֵר, יִשָּׁאֲרוּ, תִּשָּׁאַרְנָה, —  כמו קל: וינסו מלך סדום ועמרה ויפלו שמה וְהַנִּשְׁאָרִים הרה נסו (בראש' יד י). וְהַנִּשְׁאָרִים בכם והבאתי מרך בלבם וכו' (ויקר' כו לו). וַיִּשָּׁאֲרוּ שני אנשים במחנה וכו' ותנח עליהם הרוח (במד' יא כו). עד אבד הנִּשְׁאָרִים והנסתרים מפניך (דבר' ז כ). ובערת הרע מקרבך וְהַנִּשְׁאָרִים ישמעו ויראו (שם יט יט–כ). לבלתי בוא בגוים האלה הַנִּשְׁאָרִים האלה אתכם (יהוש' כג ז). וישב מן העם עשרים ושנים אלף ועשרת אלפים נִשְׁאָרוּ (שפט' ז ג). ויכו את עמון עד חם היום ויהי הַנִּשְׁאָרִים ויפצו ולא נִשְׁאֲרוּ בם שנים יחד (ש"א יא יא). ויקחו נא חמשה מן הסוסים הַנִּשְׁאָרִים אשר נִשְׁאֲרוּ בה הנם ככל ההמון ישראל אשר תמו וכו' (מ"ב ז יג).  והעם הַנִּשְׁאָר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר וכו' (שם כה כב). והיה הַנִּשְׁאָר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו (ישע' ד ג).   חרו ישבי ארץ וְנִשְׁאַר אנוש מזער (שם כד ו). וחיל מלך בבל נלחמים וכו' אל לכיש ואל עזקה כי הנה נִשְׁאֲרוּ בערי יהודה ערי מבצר (ירמ' לד ז). הרחוק בדבר ימות וכו' וְהַנִּשְׁאָר והנצור ברעב ימות (יחזק' ו יב). ויהי כהכותם וְנַאשֲׁאַר1 אני (שם ט ח) מי בכם הַנִּשְׁאָר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון (חגי ב ג). וימת אלימלך איש נעמי וַתִּשָּׁאֵר היא ושני בניה (רות א ג). נפרצה נשלחה על אחינו הַנִּשְׁאָרִים בכל ארצות ישראל (דהי"א יג ב). —  ונשאר המחנה, נשארה פרסת הבהמה, כתמונה לאדם ולבהמה: והיה המחנה הַנִּשְׁאָר לפליטה (בראש' לב ט). וגם מקננו ילך עמנו לא תִשָּׁאֵר פרסה (שמות י כו). —  ועל דבר שאין בו רוח חיים, ואף דבר מפשט: והזה מדם החטאת על קיר המזבח וְהַנִּשְׁאָר בדם ימצה אל יסוד המזבח (ויקר' ה ט). וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הַנִּשְׁאָר שים לפניך אכל (ש"א ט כד). וכבו את גחלתי אשר נִשְׁאָרָה לבלתי שום לאישי שם ושארית על פני האדמה (ש"ב יד ז). וְנִשְׁאַר בו עללות כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (ישע' יז ו). נִשְׁאָר בעיר שמה ושאיה יכת שער (שם כד יב). —  ובפרט בצרוף לא נשאר באדם כח, נשמה2: ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נִשְׁאַר בי כח והודי נהפך עלי למשחית (דני' י ח). מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נִשְׁאֲרָה בי (שם שם יז). —  ועם מלת חזוק, נשאר לבדו, אך הוא, רק הוא, נשאר שָׁם וכדו': וימח את כל היקום וכו' וַיִּשָּׁאֶר אך נח ואשר אתו בתבה (בראש' ז כג). כי אחיו מת והוא לבדו נִשְׁאָר (שם מב לח). להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תִּשָּׁאַרְנָה (שמות ח ה). לא נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נִשְׁאָרוּ (יהוש' יא כב). וראש דגון ושתי כפות ישיו כרתות אל המפתן, רק דגון נִשְׁאָר עליו (ש"א ה ד). הן אני נִשְׁאַרְתִּי לבדי אלה, איפה הם (ישע' מט כא). ואני נִשְׁאַרְתִּי לבדי (דני' י ח). —  ובשלילה, לא נשאר איש, אחד, עד אחד: ויסר הערב וכו' לא נִשְׁאַר אחד (שמות ח כז). לא נִשְׁאַר ארבה אחד בכל גבול מצרים (שם י יט). ויכסו את הרכב ואת הפרשים וכו' לא נִשְׁאַר בהם עד אחד (שם יד כח). ולא נִשְׁאַר איש בעי ובית אל (יהוש' ח יז). ויפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נִשְׁאַר עד אחד (שפט' ד יו). ויבאו כל עבדי הבעל ולא נִשְׁאַר איש אשר לא בא (מ"ב י כא). —  ולא נשאר בלתי אם, זולת, כי אם, רק: לא נִשְׁאַר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו (בראש' מז יח). ויתאנף יי' מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נִשְׁאַר רק שבט יהודה לבדו (מ"ב יז יח). והגלה את כל ירושלם וכו' לא נִשְׁאַר זולת דלת עם הארץ (שם כד יד). —  ועם מלה אחרת המורה על שארית, כמו פליטה, יָתֶר, שְׁאָר: ואת יתר העם הַנִּשְׁאָרִים בעיר וכו' הגלה נבוזראדן רב טבחים ( מ"ב כה יא). לקנות את שאר עמו אשר יִשָּׁאֵּר מאשור וממצרים וכו' (ישע' יא יא). והיתה מסלה לשאר עמו אשר יִשָּׁאֵר מאשור (שם שם יו). ויספה פליטת בית יהודה הַנִּשְׁאָרָה שרש למטה ועשה פרי למעלה (שם לז לא). ונבחר מות מחיים לכל השארית הַנִּשְׁאָרִים מן המשפחה הרעה הזאת (ירמ' ח ג). —  ונשאר פלוני או נשאר דבר מֵרבים וכדו': כי רק עוג מלך הבשן נִשְׁאַר מיתר הרפאים (דבר' ג יא). וַתִּשָּׁאֵר האשה משני ילדיה ומאישה (רות א ה). וכל הַנִּשְׁאָר מכל המקמות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקמו וכו' (עזר' א ד). —  ונשאר מכליון ושבי וכדו' נִצַּל: ואכל את יתר הפלטה הַנִּשְָאֶרֶת לכם מן הברד (שמות י ה). אתן את צדקיהו וכו' ואת הַנִּשְׁאָרִים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב מן הרעב ביד נבוכדראצר (ירמ' כא ז). ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נִשְׁאֲרוּ מן השבי ועל ירושלם ויאמרו לי הַנִּשְׁאָרִים אשר נִשְׁאֲרוּ מן השבי שם במדינה ברעה גדולה (נחמ' א ב-ג). ונשאר לפלוני, גם במשמ' נשאר מאשר לו, ממנו: ויך יהוא את כל הַנִּשְׁאָרִים לבית אחאב ביזרעאל (מ"ב י יא). והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו וְנִשְׁאַר גם הוא לאלהינו (זכר' ט). ולא נִשְׁאַר לו בן כי אם יהואחז קטן בניו (דהי"ב כא יז). —  ועם בטוי המורה על המצב שאדם או דבר נשאר בו, נשארו מעט (מהרבה), מתי מספר, פליטה, נשארה התשובה מֵעַל, נשארה הארץ הרבה לרשתה3: וְנִשְׁאַרְתֶּם מתי מספר בגוים אשר ינהג יי' אתכם שמה (דבר' ד כז). וְנִשְׁאַרְתֶּם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב (שם כח סב). והארץ נִשְׁאֲרָה הרבה מאד לרשתה זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגשורי (יהוש' יג א-ב). כי נִשְׁאַרְנוּ מעט מהרבה (ירמ' מב ב). ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נִשְׁאַר מעל (איו' כא לד). צדיק אתה כי נִשְׁאַרְנוּ פליטה כהיום הזה (עזר' ט יו). —  ובמדר': אף על פי שנשארו (אחינו שבגלות) לפליטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי (ר' הושעיה, מד"ר בראש' עו).  התאנה חנטה פגיה, אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפילה וכו' והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנשארים שעשו תשובה ונגאלו (שם שה"ש , התאנה חנטה ). —  ובסהמ"א:  נשאר לי לכתוב בכאן פירוש הא דאמר רבא וכו' (ר"ח, עירוב' סו:). ניטל הכותב ונשאר המוחק אם נשאר מאורכו מלוא פס ידו טמא (רמב"ם, כלים יא כ). ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה (שו"ת בנימין זאב כח). — ואמר הפיטן: דמי אל תתני פלטה הנשארה, הרימי קול וזעקי מרה (ר' קלונימוס, אמרתי שעו, קינה ת"ב). —  ואמר המשורר: נשאר אהובי לאלהינו ובו כתר אמונה ידעיו הכתרו (משולם דאפיאירה, ירבו מזמותי, ידיעות מכון שוקן ד, קד). —  °ובחשבון בינ' נִשְׁאָר, מה שנשאר אחר נכוי סכום אחד ממשנהו: (ראב"ע, המספר, 117). —  ובפילוסופיה, נשאר דבר, נשארו החיים, לא פסקו מלהתקים, fortdauren; continuer; to last: וצדקתו עומדת לעד, קיימת ונשארת (ר"ש א"ת, מו"נ א יג). כי נצב עליו מתמיד, קיים, נשאר (שם שם טו). ואמתת המקרה וענינו שלא ישאר ולא יתקיים שני זמנים ר"ל שתי עתות וכשיברא המקרה ההוא יאבד ולא ישאר וכו' כי קצת המקרים ישארו מדה אחת וקצתם לא ישארו שני זמנים (שם שם עג, ההקד' הששית). — °וכפעל עזר: וגדלה הבת ונשארה צריכה יותר מב' כספים פת לבדו בכל יום (תשו' הרמב"ם קפ"ח, פריימן, 178–179). ואם יתן לו מעותיו בזמן הנז' יחזור השתות לראובן כאשר היה ונשאר נותן לו מה  שיבוא לו מהשכירות זמן רב (שם רפ"ב, שם 258)

— הִפע', הִשְׁאִיר, הִשְׁאַרְתִּי, הִשְׁאִירוּ, הִשְׁאַרְנוּ, הַשְׁאִיר, אַשְׁאִיר, תַּשְׁאִיר, נַשְׁאֵר, יַשְׁאִירוּ, —  א) הִשְׁאִיר דבר או אדם, הותיר, נתן שישאר, übrig lassen` laisser (de reste); to leave over: ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר הִשְׁאִיר הברד (שמות י יב). על מצות ומררים יאכלהו לא יַשְׁאִירוּ ממנו עד בקר (במד' ט יב). ואכל פרי בהמתך ופרי אדמתך עד השמדך אשר לא יַשְׁאִיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך (דבר' כח נא). וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא יַשְׁאִירוּ מחיה בישראל (שפט' ו ד).  וְהִשְׁאַרְתִּי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מ"א יט יח). ומדלת הארץ הִשְׁאִיר רב טבחים לכרמים וליגבים (מ"ב כה יב). והעם הנשאר בארץ יהודה אשר הִשְׁאִיר נבוכדנאצר מלך בבל וכו' (שם שם כב). יבקש את עון ישראל ואיננו וכו' כי אסלח לאשר אַשְׁאִיר (ירמ' נ כ). אם בצרים באו לך הלוא יַשְׁאִירוּ עללות (עבד' א ה). וְהִשְׁאַרְתִּי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יי' (צפנ' ג יב). ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יי' אלהינו לְהַשְׁאִיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו (עזר' ט ח). — ובצרופים שליליים כגון לא הִשְׁאִיר (לפלוני) כל נשמה, לא הִשְׁאִיר איש מהם וכו', לא השאיר לו שריד, ובשבועה אם אשאיר וכדו': ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא הִשְׁאַרְנוּ שריד (דבר' ב לד). החרם אותם ואת כל הנפש אשר בה לא הִשְׁאִיר שריד (יהוש' י כח). רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא הִשְׁאִירוּ כל נשמה (שם יא יד). ונבזה בהם עד אור הבקר ולא נַשְׁאֵר בהם איש (ש"א יד לו). כה יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם אַשְׁאִיר מכל אשר לו  עד אור הבקר משתין בקיר (שם כה כב). הכה את כל בית ירבעם לא הִשְׁאִיר כל נשמה לירבעם עד השמדו (מ"א יה כט). הכה את כל בית בעשא לא הִשְׁאִיר לו משתין בקיר וגאליו ורעהו (שם יו יא). וישחטום אל בור בית עקד ארבעים ושנים איש ולא הִשְׁאִיר איש מהם (מ"ב י יד). כי לא הִשְׁאִיר ליהואחז עם כי אם חמשים פרשים ועשר רכב ועשרת אלפים רגלי (שם יג ז). —  ובבטוי המורה על התוצאה, עד בלתי הִשְׁאִיר שריד, מבלי השאיר שריד וכדו': ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי הִשְׁאִיר לו שריד (במד' כא לה). מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי הִשְׁאִיר לו כל (דבר' כח נה). ויכו אותם עד בלתי הִשְׁאִיר להם שריד ופליט (יהוש' ח כב). ויך יהוא את כל הנשארים לבית אחאב וכו' עד בלתי הִשְׁאִיר לו שריד (מ"ב י יא). —  ועד השאיר, בחיוב, במשמ' עד בלתי השאיר אלא: והערים הרסו וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה וכו' עד הִשְׁאִיר אבניה בקיר חרשת (שם ג כה). —  והשאיר אחריו: מי יודע ישוב ונחם וְהִשְׁאִיר אחריו ברכה ונסך ליי' אלהיכם (יואל ב יד). — ב)  במשמ' פ"ע, כמו נִפע', נִשְׁאַר: העיר היצאת אלף תַּשְׁאִיר מאה והיוצאת מאה תַּשְׁאִיר עשרה לבית ישראל (עמו' ה ג). —  ובמדר': שבועה נשבע הקב"ה בכס כבודו שלא להשאיר לזרעו של עמלק4 תחת כל השמים לא נין ולא נכד בעמו (מד"ר תהל' ט). —  ואמר המשורר: ואם יכתוש אותו, פרי צדק יהי משאיר (ר"ש הנגיד,  בן משלי תמז, ששון, קעב).

— פֻע', בינ' *מְשׁאָר, — כמו נפע', מה שהשאירו: המדל נותן מן המשואר על מה ששייר, והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל (פאה א ג). מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשואר כיוצא , מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס ((ר"י הגלילי, זבח' ח יב). הצומח מציל מיד השער צהוב וכו' והמשואר מציל מיד שער צהוב וכו', (נגע' י ג). אין לי אלא הצומח בסוף ומהשואר בתחלה, מנין הצומח בתחלה והמשואר בסוף (ספרא תזריע, נגעים פרק ט). 

— הִתפ', *הִשְׁתָּאֵר5, —  כמו נִפע':  רק ביאור תשארנה, כולן ימותו ולא ישתארו מהן אלא אותן הנשארות ביאור (מד"ר שמות י). — ואמר המליץ: מזג האויר וכו' הסב לו כאב החזה ושיעול נורא מאד עד אשר נאלץ להשתאר כמה ימים שוכב על ערשו (גוטלובר, ממצרים, 128).