ש"נ, כנ' שְׁאֵרִיתֵךְ, שְׁאֵרִיתוֹ, שְׁאֵרִיתָם, — כמו שאר, ובמיֻחד מי שנשאר מעם זה או זה אחר חרבנו וכדו', Überrest; reste(s); remainder: כי מירושלם תצא שְׁאֵרִית ופליטה מהר ציון (מ"ב יט לא, ישע' לז לב). והמתי ברעב שרשך וּשְׁאֵרִיתֵךְ יהרג (ישע' יד ל). לפליטת מואב אריה וְלִשְׁאֵרִית אדמה (שם יה ט). וּשְׁאֵרִיתָם לחרב אתן לפני איביהם ירמ' יה ט. ואני אקבץ את שְׁאֵרִית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם (שם כג ג). ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שְׁאֵרִית אשדוד (שם כה כ). ויבאו כל שרי מלך בבל וכו' נרגל שראצר ממגר נבו וכו' וכל שְׁאֵרִית שרי מלך בבל (שם לט ג). על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי שדד יי' את פלשתים שְׁאֵרִית אי כפתור באה קרחה על עזה נדמתה אשקלון שְׁאֵרִית עמקם (שם מז ד-ה). ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שְׁאֵרִיתֵךְ לכל רוח (יחזק' ה י). הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתי והאבדתי את שְׁאֵרִית חוף הים (שם כה יו). יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לִשְׁאֵרִית הגוים וכו' (שם לו ג). והכרתי יושב מאשדוד וכו' ואבדו שְׁאֵרִית פלשתים (עמ' א ח). למען יירשו את שְׁאֵרִית אדום וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם (שם ט יב). כי חמת אדם תודך שְׁאֵרִית חמת תחגר (תהל' עו יא). ואשר נתנו שְׁאֵרִית העם זהב (נחמ' ז עב). ויכו את שְׁאֵרִית הפלטה לעמלק (דהי"א ד מג). — ושארית ישראל, שארית בית ישראל, יהודה, יוסף, ירושלם, שארית נחלתו, שארית העם וכדו': ונטשתי את שְׁאֵרִית נחלתי ונתתים ביד איביהם (מ"ב כא יד). שמעו אלי בית יעקב וכל שְׁאֵרִית בית ישראל (ישע' מו ג). וכתאנים הרעות וכו' כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שְׁאֵרִית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והישבים בארץ מצרים (ירמ' כד ח). הושע יי' את עמך את שְׁאֵרִית ישראל (שם לא ו). אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה וכו' למה יככה נפש ונפצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שְׁאֵרִית יהודה (שם מ יה). וישב ישמעאל את כל שְׁאֵרִית העם אשר במצפה (שם מא י). דבר יי' עליהם שְׁאֵרִית יהודה אל תבאו מצרים (שם מב יט). ולקחתי את שְׁאֵרִית יהודה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים לגור שם (שם מד יב). אהה אדני יי' המשחית אתה את כל שְׁאֵרִית ישראל (יחזק' ט ח). אולי יחנן יי' אלהי צבאות שְׁאֵרִית יוסף (עמ' ה יה). אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שְׁאֵרִית ישראל (מיכ' ב יב). והיה שְׁאֵרִית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יי' וכו' והיה שְׁאֵרִית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער (שם ה ו-ז). והיה חבל לִשְׁאֵרִית בית יהודה (צפנ' ב ז). מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה וכו' שְׁאֵרִית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום (שם שם ט). שְׁאֵרִית ישראל לא יעשו עולה (שם ג יג). וישמע זרבבל וכו' וכל שְׁאֵרִית העם בקול יי' (חגי א יב). ויער יי' את רוח זרבבל וכו' ואת רוח כל שְׁאֵרִית העם (שם שם יד). — והשארית, השארית הנמצאת, הנשארים במשמ' זו: ונשאת תפלה בעד הַשְּׁאֵרִית הנמצאת (מ"ב יט ד, ישע' לז ד). ונבחר מות מחיים לכל הַשְּׁאֵרִית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם (ירמ' ח ג). תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל יי' אלהיך בעד כל הַשְּׁאֵרִית הזאת כי נשארנו מעט מהרבה (שם מב ב). — ובצרופים עם פעל, כגון לא היתה לו שארית, שָׂם שארית לפלוני, שָׂם שֵׁם ושארית, נתן שארית, הותיר שארית, שָׂם לשארית: וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שְׁאֵרִית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה (בראש' מה ז). וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום לאישי שם וּשְׁאֵרִית על פני האדמה (ש"ב יד ז). וּשְׁאֵרִית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות (ירמ' יא כג). וגם כל היהודים וכו' שמעו כי נתן מלך בבל שְׁאֵרִית ליהודה (שם מ יא). למה אתם עשים רעה גדלה אל נפשתיכם להכרית לכם איש ואשה וכו' לבלתי הותיר לכם שְׁאֵרִית (שם מד ז). סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שְׁאֵרִית (שם נ כו). ושמתי את הצלעה לִשְׁאֵרִית והנהלאה לגוי עצום (מיכ' ד ז). — ובצרוף לאין שארית ופליטה וכדו': הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שְׁאֵרִית ופליטה (עזר' ט יה). ועי' שֵׁרִית. — ובסהמ"א1, גם בחשבון, כמו שְׁאָר: כשתשליך ימי חדש הלבנה שבעה שבעה וכו' ישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים וכו', וזו היא שארית חדש הלבנה (רמב"ם, קדה"ח ו ה). וזו היא שארית שנה פשוטה, ואם שנה מעוברת היא תהיה שאריתה חמשה ימים וכו' (שם שם). כשתקבץ שארית לשארית (שם יא י). ואולם מחברות ט' מאלו הנושאים המתחלפות בנושאיהן הם כמו מספר ל' אם כן מחברות השאריות שהם מחברות מ' מאלו הנושאים הם כמו מספר ל' גם כן (רלב"ג, מעשה חושב א סח, 48). — ואמר הפיטן: שומר ישראל שמור שארית ישראל2 וכו' (תחנון, בתפלת שחרית).