°, שְׁגָג, ש"ז, — כמו שְׁגָגָה, במשמ' חטא שלא מדעת: כי אין בעולם מי שינקה מן השגג והשלי (דונש, תשו' על רסע"ג 5). סוף המאמר שראוי להתפלל משני המינים לבד שיהיה בלי שגג וטעות (אהרן הקראי, גן עדן, תפלה א, עא.). — ואמר הפיטן: שגג לב הותל עוד בל יטנו (יוסי בן יוסי, אנוסה לעזרה, מוסף ב ר"ה). טפילת שוא שגג הורייתו (ינאי, אגר טוב, קרוב' ויקר', זולאי, קלו). זרו רשעים שטו כזב בשאף, זרה מחבוק בשגג לשאף (ר"א קליר, אלופים, תפארת שיבה לצונץ). יוצלל זדון ויכפר חטא שגגי, אמרי האזינה יי' בינה הגיגי (אליה בר שמעיה, אריה ביער, סליח' יום ד). יה מעלים נושא וגם פוסח, שגג לכפר לאשר גונח (ישעיה בר-מל, מטראני, איכה שפתי, מבחר השירה העברית באיטליה שירמן, פה).