פ"ע, שָׁגָג, שֹׁגֵג, שֹׁגֶגֶת, — שגג האדם, שגג שגגה, חטא בשגגה, חטא מתוך טרוף הדעת ללא כונה מראש1, in Leidenschaft handeln, unabsichtlich tun; se passioner, faire sans intention; to give way do passion, do unintentionally: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שָׁגָג והוא לא ידע ונסלח לו (ויקר' ה יז-יח). וכפר הכהן על הנפש הַשֹּׁגֶגֶת בחטאה בשגגה לפני יי' (במד' יה כח). טרם אענה אני שֹׁגֵג ועתה אמרתך שמרתי (תהל' קיט סז). — ובשמוש מסֻפק: הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ עמו עז ותושיה לו שֹׁגֵג2 ומשגה (איוב יב יו). —  ובתו"מ במשמ' עשה ללא כונה, חטא שלא מדעת, בלבד: המטביל כלים בשבת שוגג ישתמש בהם, מזיד לא ישתמש בהם, המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל, מזיד לא יאכל, הנוטע בשבת שוגג יקיים, מזיד יעקור (תרומ' ב ג). נטמאת עסתה שוגגת או אנוסה, (שעור החלה) אחד מארבעים ושמונה (חלה ב ז). שגג או נאנס ולא עשה את (פסח) הראשון יעשה את השני (פסח' ט א). אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן (ב"ק ב ו). אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם (ר' יוחנן בן ברוקא, אב' ד ד). הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר, מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה, שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין (הור' א ד).  ההוא, לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ההוא, לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת (ספרי דבר' קמט). הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עליה קרבן עד שישגוג בלאו שבה (שבת סט.). הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ביצה ל.). — *וכמו תה"פ, בשוגג, בנגוד אל במזיד: האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש, במזיד פטור מתשלומים (פסח' ב ד). הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון וכו' קנה (יבמ' ו א). המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב (גיט' ה ד). לא יצר אדם על עברה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפילו בשוגג ואפילו במזיד וכו' לפיכך אם חטא בשוגג אין סימן יפה לו (תנחו' ויקר' ו). — ובסהמ"א, גם כמו שָׁגָה במשמ' טעה בענין זה או זה: זה כתב מ' אדנים הלוי בר לבראט בתשובתו על רב' ומר' סעדיה ראש ביר' יוסף אשר שגג בפתרון (תשו' דונש על רסע"ג 1). ואמר המשורר: וגם דוד בחנו אל ושגג בבת שבע ושמשון עם דלילה (יצחק אבן עזרא, יריבוני, בן־מנחם, טז). זמרותי יבאוך ואך לא להוכיח אבל דרך זכירה וכו' ויוכיחו לנפשי בתחלה ושכלי באשר שגג והמרה (עמנואל, אבי חכמה, מחב' ח, הברמן, 220). םעם זדו ופעם שגגו (הוא, מחב' כח, שם, 821).

— התפ', °הִשְׁתּוֹגֵג, — כמו שגג: והזהרו פן תשלו, חלילה לכם מהשתוגג  JQR January 1918. עמ' 365.