ש"נ, כנ' שִׁגֲגָתוֹ (שִׁגְגָתוֹ), שִׁגֲגָתָם (שִׁגְגָתָם), — א) כעס ורֹגז, דבר המעורר רגז1: טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם אל תתן את פיך לחטיא את בשרך2 ואל תאמר לפני המלאך3 כי שְׁגָגָה4 היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל  את מעשה ידיך (קהל' ה ד-ה). אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים יש רעה ראיתי תחת השמש כִּשְׁגָגָה5 שיצא מלפני השליט (שם י ד-ה). — ב) במשמ' חֹסר כונה רעה, חטא שלא מדעת: נפש כי תחטא בִשְׁגָגָה מכל מצות יי' אשר לא תעשינה ועשה אחת מהנה וכו' והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליי' לחטאת (ויקר' ד ב–ג). אשר  נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יי' אלהיו אשר לא תעשינה בִּשְׁגָגָה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים (שם שם כב-כג). נפש כי תמעל מעל וחטאה בִּשְׁגָגָה מקדשי יי' והביא את אשמו ליי' (שם ה יה). ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שִׁגְגָתוֹ אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו (שם יז-יח). ואיש כי יאכל קדש בִּשְׁגָגָה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש (שם כב יד). וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וכו' והיה אם מעיני העדה נעשתה לִשְׁגָגָה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה וכו' וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שְׁגָגָה הוא והם הביאו את קרבנם אשה ליי' וחטאתם לפני יי' על שִׁגְגָתָם ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בִּשְׁגָגָה ואם נפש אחת תחטא בִשְׁגָגָה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאת בִשְׁגָגָה לפני יי' לכפר עליו ונסלח לו האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בִּשְׁגָגָה (במד' יה כב כ-ט). והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בִּשְׁגָגָה (שם לה יא). תנו לכם את ערי המקלט וכו' לנוס שמה רוצח מכה נפש בִּשְׁגָגָה בבלי דעת (יהוש' כ ב-ג).—  ובתו"מ: הזורק ונזכר (ששבת היום) לאחר שיצתה מידו, קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור, זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית חבורה, פטור, זה הכלל, כל חיבי חטאת אינן חיבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה (שבת יא ו). ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין ונדרי הבאי נדרי שגגות  ונדרי אונסים וכו', נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה, שאיני אוכל ואיני שותה ושכח שאכל ושתה (נדר' ג א-ב). אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה, היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה (הור' ב א). על שאר עברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות וכו' שעיר המשתלח מכפר (שבוע' א ו). הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון (ר' יהודה, אב' ד יג). אין חיבין על העלם דבר עם שגגת המעשה (הור' ב ג). אל תנהג באיש הזה מנהג שופך דם כי בשגגה בא מעשה לידו (תוספת' מכ' ג ה). אין לי אלא וודייהם, ספיקותיהם ואנסיהם ושגגותיהם מנין, ת"ל עוונות לכל עוונות, פשעיהם לכל פשעיהם, חטאתם לכל חטאתם (ספרא ויס, אחרי, פרשה ד, פב.). קצר חצי גרוגרות בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת שבת זו בשגגת שבת ובזדון מלאכות, שגגות שבו מהו שיצטרפו (רב ירמיה, ירוש' שבת ז א). דנין אויין שעשה בהן זדון כשגגה מאויין כמותן (שם שבוע' ד ה). — ובסהמ"א אף במשמ' שגיאה וטעות6: ועד הנה קרוב לששים שגגות מצאתי באגרותיך, יש באותיות ויש בדברים (סהל הקראי, אגרת תוכחת לריב"ש, לקו"ק נספח', 27). מעשה הזדון בחכמה ובדעת הוא יותר טוב מהשגגה בכסילות (בן המלך והנזיר כד). והגדול מי ששגגותיו ספורות7 (ישראל משה חזן, שארית הנחלה קצז, נא). — ןאמר המשורר: ושגגתך צבי החן שגגה בעיני החכמים לא זעירה, אבל יאמרו בני מוסר והשכל שגגה בעצבים היא חבורה (עמנואל, אבי חכמה, מחב' ח, הברמן, 221).