* 1, קל לא נמצא במקורות.

— פִע', *שִׁדֵּל, — שדל ראובן את שמעון בדברים, החניף לו כדי לפתותו,  schmeicheln, überreden; flatter, peruader; to flatter, persuade: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מכבד אמו יותר מאביו לפי שהיא משדלתו בדברים (מכי' יתרו מסכתא דבחדש ח, מא"ש, ע.). בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו (ליוסף) בדברים (יומא לה:). שדילתני בסיני ואמרת לי וכו' חזקתני ותוכל (פסיק' רב', י' הדברות קמייתא, מא"ש, קז.). — ובסהמ"א, גם שדל פלוני: כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים (רש"י, שמות לח ח). כי הוא (סיסרא) לא היה מאנסה (ליעל) ואדרבה היא שדלתו בדברים להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל  (תוס' יבמ' קג., ד"ה והא דבר נא באזני הר' חזקיהו ושדלהו בדברים שנלך ביחד (שו"ת הרא"ש ח יג). אם ילדה אשתו והיא מניקתו והיא משתוקקת אליו והוא מבין בה שהיא משדלתו ומרצה אותו (טוא"ח דרך ארץ רמ). והיתה (לאה) מתחמדת לינשא ליעקב ושדלה באחותה ויכלה (מדה"ג בראש' כג א מרגליות שסט). ארבעה פעמים הוא אומר בפיסוק הזה שובי שובי, כנגד ארבע מלכיות שהן משדלין את ישראל ואומרין להן שובו אצלינו ואנו עושין אתכם דוכסין ואפרכין (שם שם לב ד, שם תקנז). וזו ראת באסטגנינות שלה שעתידה להעמיד זרע מיוסף לפי כך היתה משדלתו (שם שם לח ב, שם תרמג). אבל יוסף עמדה לו בת מלכים ופרעה עצמה לו ושדלתו ולא שמע אליה (שם שם לט י, שם, תרסה).

— הִתפע', *הִשְׁתַּדֵּל — השתדל ראובן עם שמעון, התחנף לו: והוי משתדל2 עם אדם שהשעה משחקת לו (פסח' קיב.). — ובמשמ' פתה עצמו לחשב: אוי לי אמי שהייתי משתדל מכבדך והריני מבזך (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קכט:). — ובמשמ' סבילית, ששדלו ופתו אותו: הלב משתדל שנאמר וידבר על לב הנערה (מד"ר קהל' א).3

— הַפע', °הִשְׁדִיל, — השדיל ראובן את שמעון ללוי, פתה את שמעון לידידות עם לוי, כמו שִׁדֵּל — ואמר הפיטן: פתיגיל ועגיל בדלי, ענוק פנוק קדלי, פנים בפנים השדילי, דודי לי (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצר א פסח).