ש"ז, — צבע שָׁחֹר, פיח, פחם, Schwärze, Russ; noir(ceur), suie; black(en)ing, soot: חשך מִשְּׁחוֹר1 תארם לא נכרו בחוצות (איכה ד ח). — ובתו"מ: שחור שיש בו אפר כותשין אותו (פרה ג יא). נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשאה כלום (תוספת' פרה ג יג). כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר (ר' חייא, שבת קד:). אין מכסין אלא בעפר וכו' הוסיפו עליהן השחור והכחול ונקרת פיסולין (חול' פח:). אין כותבין וכו' לא בשחור ולא בשיחור ולא בקומוס (סופר' א ה). — ובסהמ"א: לא תראה לובן שניך לקטן שיראה לך שחור ערותו (רש"ט פלקירה, אגרת המוסר, קע"י א, עה). — ואמר המשורר: לא חגרו שק כי לבושם משחור הלב ובדמי הבכי צבעו (רמב"ע, נטפי דמעות, ברודי, קס). ילבין דיו פי את שחור כסל פתי ואתו יתנה אדון (הוא, הענק י, שם, שצד). ותאמרנה יהי חשך יהי אור באור פנים ובשחור מחלפות (ר"י הלוי, יפי קול, זמורה א, 44). עד נבקעו משחור טוריו שחרים (הוא, עין נדיבה, שם ג, 283). ישלט יקודה בצלעותי עדי שותה כשחור לבבי וכשלג קוצתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124). שחורות משחור או זפת (עמנואל, נפשי בקרבי, מחב' טז, הברמן, 433).