שַׁחוּת

°, ש"נ, — תכונת האדם או הדבר השח והשפל, כניעה, שפלות: כל מרבע שהוא שוה בצלעותיו יכול הוא שיהיה שוה בזויותיו או לא מפני שהזויות מספקות בראית העין ויכול הוא שלא יהיו נצבות ויראו לעין נצבות ויהיה בצלע הקרקע מעט שחות שאינו מתגלה לעין מהרה (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב א, 24). הכניעה היא שפלות הנפש ושחותה (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה א). ראש התשובה השפלות והשחות והכניעות (שם שם ח). ויתכן גם כן אצלי בויקד להיות דומה לדברי רבותינו ז"ל בקדירת הרים ובבליעת גאיות, כלומר שחותם ושפלותם (הוא, סה"ש לריב"ג, נקד). וע"י התנהגו בכובד ראש ושחות עינים (פלא יועץ, ערך שפלות, וין, רסא.) — ואמר הפיטן: נשאנו נגדך עפעפים, נכחך נצבנו בשחות אפים (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי ב, 179).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים