שְׁחוּת

ש"נ, — בור, שוחה: משגה ישרים בדרך רע בִּשְׁחוּתוֹ הוא יפול (משלי כח י). ועי' שְׁחִית. — ואמר המשורר: ומלך אשר גאה רמיה ורמוהו שרפים והעסיקו שחותו1 ומשחתו (ר"ש הנגיד, אמת נעלה, בת תהלים, הברמן א, 128).


1 [לא שחוֹתו, כנקוד המהדיר. ואמנם הדברים מיסדים על לשון הכתוב בהוש' ט ט: העמיקו שִׁחֵתוּ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים