* 1, רק מ"ר שְׁחָלִים, שִׁחְלַיִם, שם צמח מצמחי הירק, lepidium sativum, Gartenkresse; cresson, garden-cress: אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד (מעשר' ד ה). השחליים והגרגיר שזרען לזרע מתעשרין זרע (תוספת' שביע' ב ט). שחליים שטרפן2 מערב שבת נותן לתוכן חומץ ושמן ואינו טורף (שם שבת יד יג). השחליים והגריסין בזמן שמגיס בהן את הקדרה מטמאין טומאת אוכלין (שם טהרות ב ב). מזרע הארץ לרבות שום ושחליים וגרגירי (ספרי דבר' קה). השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן (ירוש' ביצ' א ט). י' דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, אלו הן האוכל בשר שור וכו' ותגלחת ושחלים (ברכ' נז:). התיר ר' חנינא לשתות שחליים בשבת (ר' יהושע ב"ל, יומא מט.). הקיז דם לא יאכל לא חלב ולא גבינה ולא ביצים ולא שחליים ולא עופות ולא בשר מליח (נדר' נד:). כפר שיחליים שהיתה פרנסתן מן שחליים (רב אסי, גיט' נז.). — ובסהמ"א: היו זהירין לשמרו (את הכהן הגדול) שלא להאכילו דברים המרגילים לידי קרי כגון סלתות מבושלות וכו' שום ושחליים ולגלוגות וכו' (המאירי, יומא יח.). או תקבל ברחם עשן השחליים או תטיף ברחם שמן שושן (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד). שחליים הגדילים בשדה פשתן מותרים לכל אדם לטלם מפני שהן הפקר (טור חו"מ רעג).
1 [הוא תַּחְלָא בארמ' וסור', שַׁחֻלַּתֻ באשור'. המלה כתובה במיטב המקורות שחליים ביו"ד כפולה, ויש מבטאים שחלַיִם, ואין זה מסתבר. אין לקבל גם נקוד כגון שחלִיִּים, כאלו מן שַׁחְלִי או שַׁחְלִיָּה (כדעת לֶו, Flora I, עמ' 507), ואולי אין כאן אלא מבטא למ"ד בתוספת יו"ד כמו ליליא בארמ' במק' ליל(ה) בעבר' וכדו'. אין להשוות למלה זו שמות צמחים אחרים, הקרובים לכאורה בצלצולם, אך אינם דומים מצד ההגוי והענין. גם באוגרית' בא שחלת כשם צמח, שאינו מזדהה בשחלים שבמשנה, שהם תחלא בארמ'.]
2 [בבבלי (שבת קמ.): ששחקן.]