1 [גם בארמ' וסור' שחן, ערב' שׂח'נ سخن, אשור' שָחָ'נֻ היה חם, במכתבי עמרנה מא"י שֻחֻ'נֻ חמס, ועי' שְׁחִין, הערה, ואף אפשר שאין שׁחן אלא מבטא אחר במק' שׁחם, ועי' שם. מן המפרשים העברים בימי הבינים היו (עי' רד"ק) שהבינו ע"פ הערב' שׂח'נ سخن, שמבטאו כמו סכנ, גם את השם סֹכֶנֶת במ"א א ב (יבקשו לאדני המלך נערה בתולה וכו' ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך) כלשון חמום, ולפי זה כותב, למשל, אלעזר הבבלי: לו יסכנו (ז"א יחממו) תוגות כתנור נכמרו מעי לשוננו יא, 278). בפעל זה בארמ' משתמש גם הפתגם הבא בנוסחאות שונות בספרות חז"ל, שעקר צורתו דבוק בשחין וישחון לך, כלו' דבק בדבר חם ויחם לך (עי' הערות תאודור למד"ר בראש' טז, עמ' 145, ומדה"ג דבר' א ז, הסגלה), ואין כל יתר הגרסאות כגון הדבק בשחור, בשחוור (ספרי דבר' ו, וכן רש"י) וישתחוון לך אלא שבושים. ואמנם בא בסור' מאֻחרת שחנא (בערב' שׁחנה) כלשון נציב ופקיד, אך אין גם זה עקר בפתגם.]