ב. שָׁחַף
° 1, פ"ע, — זחל, kriechen; ramper; to creep, ואמר המשורר: בפעמי רגליך תדרוך יחף ועל גחונך תלך שוחף (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר, מ.).
1 [עפ"י שמוש הפעל בארמ' שבתו"מ במשמ' לא ברורה ובנסחה לא מסמכת כל צרכה. גם במקומות שבתרגומים כגון: על מעך תהא שחיף (ת"י ויקר' יא מב), ולאחריה שחיף ואזיל (תרגום קהל' א ה), הנכון כנראה שאף ולא שחף.]