* 1, ש"נ, — תכונת השוטה, המשֻגע והכסיל, Narrheit, etei, Irrsinn; folie; folly, foolishness-: וישב ישראל בשטים, במקום השטות (ספרי במד' קלא). בר פיקה שאל לר' עד כדון במערה מקורה וכו' א"ל רבי אדיין בר פיקה עומד בשטותו (ירוש' נזיר ט ב). אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשׂטה אשתו, תשטה כתיב (ר"ל, סוטה ג). מאי לשון שטים וכו' שנתעסקו בדברי שטות (רבי יהושע, בכורות ה:). א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו, א"ל מפני שגדל עמו בשטות, א"ל אם כן יסמא את עיניו וכו' ע"י שגדלו עמו בשטות (מד"ר בראש' יא). וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו (שם במד' יח). שיתה ה' מורה להם וכו' מהו מורה, הכניס בהם רוח של שטות (תנחו' בובר, וארא טז, טז.). אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה הנאה יש לעולם מן השטות וכו', אמר ליה הקב"ה על שטות אתה קורא תגר, חייך שתצטרך לה וכו' לכך נאמר לדוד בשנותו את טעמו (מדרש תהלים לד א). — ובסהמ"א: אין החוטא נענש על עצם החטא אלא על שנתן מקום לרוח השטות ליכנס בו (ריא"ם, מדבר יהודה, יד:). החרון שטות שני (מלאכת מחשבת, פ' בשלח, סי' ז). ושאלו לחכם מהי הגאוה? אמר: שטות שאין בעליה יכול להניחה (מבחר הפנינים נה ה). מי שבני אדם שוים אצלו, אין לשטותו רפואה (שם נו ב). מרבה דברים מרבה שטות (מראה המוסר, לח:). מתפאר במה שאין בו, רוח השטות נוססה בקרבו (משלי שועלים כט). השטות אינו נוהג על סדר (מוסה"פ ב ח). — ובסהמ"א: שהוא (הטחול) מקור המרה שחורה אשר הוא מולדת השטות, כי השחוק היא השטות (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 106). לבל ישעו בדברי שקר ושטות כאלה (פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 427). וצריכים העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף שטותו או בתחילת שטותו עשה מה שעשה (שו"ע חו"מ, אונאה רלה). — ואמר הפיטן: שטות שאונם תיעבתה (ינאי, אחדים אחודים, קרוב' בראש', זולאי, טו). — °ודרך שטות: וששאלתם שיש מי שמברך ביום בורא פרי הגפן ומקדש השבת, הוא דרך שטות ובורות (אוצר הגאונים ג, לוין, הפירושים, 107). — °ומנהג שטות: יש שעושין כן שעומד שליח צבור בלילי יוה"כ ואומר כך כל נדרים ואסורים וחרמים וכו' אבל שדרו ממתיבתא הקדושה שמנהג שטות הוא ואסור לעשות כן (אוצה"ג נדרים, לוין התשובות, 22). מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא (ש"ע או"ח, יום הכפורים תרה). — ומ"ר °שְׁטֻיּוֹת: והרי שטויות הרבה (רש"י, ערוב' נג:, ד"ה וכדו הוה). כמו שאם תרצה לזכור פסוק כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם תדמה אבן על שכם וכו' ואיש לפניו עושה שטויות (רי"א מודינה, לב האריה ג א). — ומ"ר °שְׁטוּתִים (מגיד שיחות, נז).