* 1, ש"ז, — עור בהמה או שמיכה ששוטחים ופורשים אותה על הארץ או על גבי בהמה כדי לשבת עליה וכדו', Decke, Teppich; couverture, tapis; cover(ing), rug: המפשיט בבהמה ובחיה וכו' לשטיח כדי אחיזה, ולחמת עד שיפשיט את החזה (חול' ט ג). שלשה עורות הן, העשוי לשטיח טמא מדרס (כלים כד יב). אלו עורות טמאין מדרס, עור שחשב עליו לשטיח (שם כו ה). חמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור (שם כח ה). נודות של גוים וכו' אין עושין אותן אלא שטיחין לבהמה (תוספת' ע"ז ד י). עור שעשאו שטיח להיות נותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב (שם כלים ב"ב ד ד). עשה לך כלי גולה, זה נר וקערה ושטיח (רב אמי בשם רב, נדר' מ: - מא.). אסור לעשות מהן (מהדרדורין והרוקבאות) שטיחין לחמור (ר' שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע בן קפוסאי, ע"ז לב.). ומה טעם אמרו טמא, גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין (חול' קכב.). הרבה סייחים מתו ונעשו שטיחין על גבי אמותיהן (מד"ר במד' ב).