*, ש"נ, — מעשה השוטף דבר במים: אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כבוס וכו' ומריקה ושטיפה בכלי נחשת (זבח' יא ד). מריקה ושטיפה, מריקה כמריקת הכוס, ושטיפה כשטיפת הכוס, מריקה בחמין ושטיפה בצונן (זבח' יא ז). נטל לידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה, לשתי ידיו משטיפה אחת ר"מ מטמא (ידים ב א). קדשים קלים אין טעוניו מריקה ושטיפה אבל טעונין הדחה משום נותן טעם (ר' שמעון, תוספת' זבח' י יא). כיצד מריקתן ושטיפתן במקום אכילתן מריקתן ושטיפתן  עד זמן אכילתן מריקתן ושטיפתן, בשל בן קדשי קדשים מורק ושוטף לקדשי קדשים וכו' (שם שם יד). הנוטל ידיו משטיפה אחת צריך ליטול מי רביעית (ר"מ, שם ידים א ג). עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה ושטיפה וכו' הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ (ברכ' נא.). — ובסהמ"א: מברכין בפסח על נטילת ידיים ועל רחיצת ידים ועל שטיפת ידים (סדר רב עמרם השלם ב, קט:). ובשלוליתו של נהר פי' תוך הנהר מקום שמי גשמים שוללים והוא מקום שטיפתו (ר"ח, ב"מ כא:). אמנם מלת שדי היא נעתקת מן השטיפה כאמרו בקול מים רבים כקול שדי (אמו"ר ו א, 83). מן הדין ההוא אתה (משה) ראוי לשטיפה1  מיד (מדה"ג שמות ד יג, מרגליות, סה). והכלים המשתמשין בהן בימות השנה בצונן וכו' די להם בשטיפה יפה יפה ובהדחה בצונן (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, ענעלאו, 219).  מי שהולך בספינה ואין לו כלי ורוצה לאכול שוטף ידיו בנהר ודיו ומברך על שטיפת ידים (האגור, לנדא קצז, פיטרקוב, יא:). שהוא כמו הלוקח כלים ישנים מן הנכרי, יש מהם שצריכים שטיפה בלבד ויש מהם שצריכים שטיפה והגעלה (ר' אליהו, שבט מוסר, כו). °ובמשמ' תכונת השָטוף בזמה וכדו': ולא חסרון שיביא אל זוללות ואל שטיפה בזמה (ר"ש א"ת, מו"נ ב לט). ומפני שהשטיפה ועוצם האהבה לזה הדבר נכנס בסוג החשק, חקר החשק מה הוא ומה סוגו וכו' וחקר מיני השגעונות והשטיפה בדברים השלמים אשר הם אלהיים (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 75). והיה א"כ ענין המצוה לאדם שלא ירדוף אחרי שטיפת תאותו בזימה (ר"י אברבנאל, בראש' א).  כי לרוע מזגו (של אלישע בן אבויה) ושטיפתו אל התאוות הגופניות היה מבקש טענות מזוייפות (הוא, ראש אמנה, יב). שלרוב שכרותם ושטיפתם במאכל ומשתה (הוא, נחלת אבות ג, ר' שמעון אומר). —  °ובמשמ' שטפון:  גם המצרים המציאו בראשונה את חכמת מדידת השדות וגם זאת הסבה להם שטיפת היאור (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, מצרים, צט.).