°, ש"נ, — שה"פ מן שָׁטַח, מעשה השוטח: דבשטיחה זו קלי לה (רש"י, פסח' כו:). שוטחין בגדים על גבי הקרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהן כפופין וכו' ונמצא שטיחתו צורך י"ט (הוא, ביצה י.). התם לא מוכחא מילתא, שתהא שטיחתו לצורך עבוד דמימר אמר וכו' מפני צורך יום טוב התירו שאף שטיחותו צורך י"ט (הוא, שם יא:). עור לפני הדורסן, הותרה שטיחתן משום שחיטתן (הוא, שם שם). שאני התם דקא קלי לה, בשטיחה זו הוא שורפה (הוא, ב"מ ל.). שטיחה היא התפשט החלקים לאורך ולרוחב (ועומק) בהכאה (ס' הגדרים). היתה הקרקע צחיח סלע וכו' החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם (שו"ע חו"מ, מקח קצב).