ש"ז, — מלה הבאה במקרא רק בצרוף הוביל שי, ושהובנה בתרגומים הקדומים ובפרשנות במשמ' מנחה ומתנה1, Geschenk; cadeau,présent; gift, present: בעת ההיא יובל שַׁי2 ליי' צבאות עם ממשך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה וכו' אל מקום שם יי' צבאות הר ציון (ישע' יח ז). מהיכלך על ירושלם לך יובילו מלכים שָׁי (תהל' כח ל). נדרו ושלמו ליי' אלהיכם כל סביביו יבילו שַׁי למורא3 (שם טו יב). — ובסהמ"א:  וירד (משה) ובידו תשורה יקרה מראמות וגביש ושי נכבד אשר לא עלה על לב איש, הם לוחות הברית וכו' (ר"י חריזי, תחכ' טו 156). — ואמר הפיטן: שבט תלוש מערימת חיטים, שיי מנחתם סלת חטים, תשורת מרבכת חביתים, תופני מנחת פיתים (ינאי, אהרן ובניו, קרוב' ויקרא, זולאי, קכז). יגון ואנחה מבלי הנחה ואין שיי מנחה לכן אין מנוחה (שם שם). נשקד נטל עול פורכינו ויתעב שי עורכנו (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). יה הודיעמו כי נחם בארח מישור, לכל עורכי שי הקדים קרבן שור (הוא, אז על כל חיתו, יוצר ב פסח). לריח כרכמי בשמים ושיי תשרים, לבה ניחוח לקדשו פקודי יי' ישרים (הוא, אלהים אצל, אזהרות סדור רסע"ג, קפו). יה אשר אשפוך לפניו כשי שיחה, אולי אכפרה פניו במנחה (רמב"ע, יה, שעה"ש 78). שי מקריבים לבוחן קרבים (כי הוא רחום ורחמן, מוסף יו"כ, מחז' איטל' ב, קכה:). — ואמר המשורר: אם אתנה לו כל אשר לי הלא לאל ארץ וקנינים ובתים ואהלים, או אעלה נפשי לשי לו בידו כל נפש והוא שליט בלבות ובכסלים (ר"ש הנגיד, טובות לאל, בן תהלים, הברמן א, 53). דלו עיני נגדך אדני ואת תחנוני שי אשיבה (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 29). אקרבה כי יקריבני אליו בתקפי ואשו תחת שי נגדו נפשי בכפי (ראב"ע, אאמיר אל, איגר 72). יה פנה שי זמירי (ר"י נג'ארה, אודך אל עולת תמיד, ריד). — °כנ' שַׁיָּם, ואמר המשורר: ויקדמו אתך חרוזי שיר רצים באשכרם וטוב שים (ר"י הלוי, מי יעבר, זמורה ג, 303). — מ"ר °שַָיִּים, ואמר הפיטן: מלכי איים לחצוך בפרך, יתנו שיים לראות הדרך (רמב"ע, אין בפי, שעה"ש 76). — ובשמוש הפיטנים גם במשמ' שֶׂה לעולה4:  הצור תמים, נתאוויתה שיי תמים, שריפה כל נשף להעמיד, עולה העשוייה להתמיד (ינאי, אז עשיית עולה, קרוב'  ויקרא, זולאי, קסד). לכל הנודבי  בשיי נדבה וכו' אשר להגשת שיי יבוקר (שם שם, קסו). שמעו שמוע מילתי וארצה מכם שיי עבודתי (הוא, אזכירה ימים, קרוב' לתלת דפורענותא, שם, רצח). שה המסבך לעקד צור, סים זכרו בפקד נצור, עמוסים כאתיו לעת בצור, עדימו לשי יהא עצור (ר"א קליר, מרימי עול, קרוב' שבת פרשת החדש). בימים ההם עבודה היכן בברות לחם ושי תמים רסע"ג, באדני יצדקו, עבודה, סדור רסע"ג, רפד. בר לבב חשב נעלב כזבח שי בקדש (יצחק ברבי משה, שאו לבבכם, אופן שבת לפני ר"ה).