שָׁטַר
°, פ"י, — שָׁטַר משטר, הוציא משפטו לפעל, רדה בו: משפט משמש שלשה לשונות תחלת טענות וכו' וגמר הדין וכו' ומשטר ששוטרים אותו ביסורין יושטיצי"א1 בלע"ז (רש"י, ישע' לב ז). ימריצך, ישטרך פיך לחשב דברים נמרצים על אופניהם (הוא, איוב טז ג). — ובינ' פעו' שָׁטוּר במשמ' נתון למשטרו ולשלטונו של אחר, רדוי, ואמר הפיטן: ושיזמו היות רודים ושוטמים, ונהפך להיות כלם שטורים (רב צהלל גאון, לצור יעקב, שירי היחוד והכבוד, הברמן, קסא).
1 [justicia.]