°, ת"ז, — שיך לשירה, מתכונת השיר, פיוטי: והגזרות המולידות תולדות הכרחיות מופתיות או נצוחיות או הלציות או הטעאיות או שיריות (ר"י א"ת, כוזרי ה יב). ההקש השיריי, והוא שהקדמותיו הקדמות מביאות דמיון בלב שומעיהם, יקרבם הדמיון ההוא לאהוב דבר או לשנא דבר, אע"פ שהם יודעים שאין אמת במאמרים ההם (ר"ש א"ת, פי' המלות הזרות, ערך מאמר הגדי). וכן כל הקש תהיה בו הקדמה לקוחה על צד הדמיון והחקוי הנה אנחנו  נקראהו ההקש השירי (מלות הגיון ח). כל שיר וכל מאמר שיריי הנה הוא אם בזיון ואם שבח (ביאור ספר השיר לאריסטו). והמאמרות השיריות הן אשר דרכן לדמות בדבר אשר ידברו בו ענין כבוד או בזוי או שיאמרו כי הוא נאה או מכוער וכו', ואמנם ישתמשו במאמרות השיריות כשידברו עם אדם שירצו שיעשה פועל מהפועלים וירגילוהו מעט מעט לעשותו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 36-37). היאך אמרו המאמר השירי סבה להטעות עד שיחשוב האדם כי דמיון האדם הוא הדבר בעצמו (הוא, המבקש, ס). כי זה האיש לימודו היה לימוד שיריי ותמיד היה ממשל משלים (כלמת הגויים, 107). כל השבחים שאזכיר הם על צד הדבור השיריי שכלו דמיונים בלתי אמיתיים (ר"י אלבו, העקרים ב כג). כל הדבורים הכתובים בסה"ק הם שלשה הא' הוא ספוריי וכו' והב' הוא הלציי וכו' והג' הוא השיריי, כגון שירת הים, האזינו, שירת דבורה, תהלים ודומיהם, ואולם ההלציי והשיריי קרובים זל"ז אלא שהשיריי הוא יותר צח ומצוחצח (עמנואל פראנשיס, מתק שפתים, 29). אז נבין את הרעיון השיריי אשר כסה ירמי' בדבריו אלה (יל"ג, אגרות א, 38).