* 1, שַׁיָּרָה, ש"נ, — אורחה, קבוצת נוסעים במדבר, Karawane;caravan(e): שירה שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה (ערוב' א ח). בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשירא (גיט' ו ה). מה בין שיירא למחנה, אלא אוהלין שבשיירא חייבין בעירובין ושבמחנה פטורין מן העירוב (תוספתא עירוב' ג ה). היוצאין בשיירה והפורשין בספינה לפני שלשים יום אין צריך לבדוק (שם פסח' א ד). אין שיירה פחות משלשה, אין הגוי משלים בשיירה (ירוש' ערוב' א ח). מעשה באחד שבא להעיד לפני רבי טרפון על האשה שנשאת וכו' אמר לו רבי עמנו היה בשיירה וירד הגייס עלינו ונתלה ביחור של זית וכו' (שם יבמ' טז ג). שיירה שנפל עליה גייס מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות (שם ב"מ ו ד). אין משנין על המנהג של שיירה (שם שם). כאן במקום שהשיירות מצויות, כאן במקום שאין השיירות מצויות (רבה, ב"מ יח.). — ובסהמ"א: ויצאו עלינו לסטין ותפשו השיירה כולה (שו"ת הגאו' מן הגני', 151). ואם יש קרובין או שיארות שהולכין ובאין נמתין ונשהא אתו עד שנים עשר חודש2 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 64). מן הגדודיות, שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם (רש"י, ויקר' כו ל). — ואמר המשורר: ולא שתנו לבבנו לחילו, חשבנוהו כאלו הוא שירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, בן תהלים, הברמן א, 6). — ° ובמשמ' הליכה, דרך: תחת כל השמים ישרהו, תחת כל השמים היא שיירתו של גשם (אוהב משפט לאיוב לז ג).