1, ש"ז, — משקה מְשַׁכֵּר, שנעשה ממיני תבואה, פֵּרות ודבש, Rauschtrank; boisson; drink: וידבר יי' אל אהרן לאמר יין וְשֵׁכָר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד (ויקר' י ח-ט). איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' מיין וְשֵׁכָר יזיר (במד' ו ב-ג). ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין וּבַשֵּׁכָר (דבר' יד כו). לחם לא אכלתם ויין וְשֵׁכָר לא שתיתם (שם כט ה). ועתה השמרי נא ואל תשתי יין וְשֵׁכָר (שופט' יג ד, וכעין זה שם שם ז). מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין וְשֵׁכָר אל תשת (שם שם יד). אשה קשת רוח אנשי ויין וְשֵׁכָר לא שתיתי (ש"א א יה). הוי משכימי בבקר שֵׁכָר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישע' ה יא). הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסך שֵׁכָר (שם שם כב). בשיר לא ישתו יין ימר שֵׁכָר לשתיו (שם כד ט). וגם אלה ביין שגו וּבַשֵּׁכָר תעו (שם כח ז). שכרו ולא יין נעו ולא שֵׁכָר (שם כט ט). אקחה יין ונסבאה שֵׁכָר (שם נו יב). אטף לך ליין וְלַשֵּׁכָר (מיכה ב יא). לץ היין המה שֵׁכָר (משלי כ א). אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שֵׁכָר (שם לא ד). תנו שֵׁכָר לאובד ויין למרי נפש (שם שם ו) . — ובצרופים, שׁוֹתֵי שֵׁכָר: ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שֵׁכָר (תהל' סט יג). — נֶסֶךְ שֵׁכָר: ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שֵׁכָר ליי (במד' כח ז). — חֹמֶץ שֵׁכָר: חמץ יין וחמץ שֵׁכָר לא ישתה (שם ו מ). — ואמר בן סירא: חיי יין ושכר ימתקו וכו' יין ושכר יעליצו לב (ב"ס גני' מ יח-כ). — ובתו"מ, בפרט בצרוף שכר תמרים, שכר שעורים וגם במשמ' יין לא מזוג: אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים וכו' מערים ושותה מן החדש (שבת קלט:). אלו עוברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי (פסח' ג א). אין מקדשין על השכר (ת"ר, בבלי שם קז.). אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו (ת"ר, ב"ב צו:). אוכלין תרדין ושותין שכר (סנה' סד.). מיין ושכר יזיר, למה כפל הכתוב יין ושכר והלא יין הוא שכר ושכר הוא יין (ר"י הגלילי, מד"ר במד' י). יין זה מזוג, שכר זה חי (ר' אלעזר הקפר, שם שם). — ובסהמ"א: מדינה שרוב יינה שכר אף על פי שהוא פסול לקדוש מותר להבדיל עליו (רמב"ם, שבת כט יז). שיכר שקורין ביר"א (ספר מהרי"ל, הלכות פסח). — °בֵּית הַשֵּׁכָר: ומחרפים ומגדפים זה את זה בחוצפה גדולה יותר גרוע מבאטליז ובבית השכר (פלא יועץ כ, כבוד). — °בית בשול שכר: ששָׂכר מהשר בית בשול שכר (ברייאהויז) (חתם סופר, או"ח נט).
1 [כמבֹאר בהערה לשרש בא שִׁכְרָא בארמ' ובסור', שִכַרֻ באשור' באותה משמ' ובתעתיק יוני σίϰεϱα, (Lewy, Fremdw. 81) ואף במלה שאולה למצרית, ואפשר שמקור המלה מאשור'. במקרא נבדל השכר מן היין. חז"ל חלקו על משמ' המלה ועי' במובא לקמן מתו"מ. גם בבבל וגם במצרים נשמרו ידיעות מפֹרטות על עשית שכר משעורים ומתמרים, ועי' כעת L. Oppenheim, Beer and Brewing technique in ancient Mesopotamia (1950).]