1, פ"ע, שָׁכְרוּ, שָׁכְרָה, שִׁכְרוּ, תִּשְׁכְּרִי, יִשְׁכָּר, יִשְׁכָּרוּ, יִשְׁכָּרוּן, — שתה יין או שֵׁכָר כדי רויה ושמחת הלב ובפרט עד לבלבול הדעת, היה הלום יין, sich betrinken; s'envirer; to get drunk: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וַיִשְׁכָּר ויתגל בתוך אהלה (בראש' ט כא). וישתו (אחי יוסף) וַיִשְׁכָּרוּ עמו (שם מג לד). התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שָׁכְרוּ ולא יין נעו ולא שכר (ישע' כט ט). והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסים דמם יִשְׁכָּרוּן (שם מט כו). ואמרת אליהם כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל שתו וְשִׁכְרוּ וקיו ונפלו ולא תקומו (ירמ' כה כז). גם את תִּשְׁכְּרִי תהי נעלמה (נחום ג יא). אכלו רעים שתו  וְשִׁכְרוּ דודים (שה"ש ה א). שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תִּשְׁכְּרִי ותתערי (איכה ד כא). ועי' שָׁכְרָה. — ובסהמ"א: ויקנה דבש ותבלין ופלפלין, ושבע ילין, וישכר וירן וכו' והאיש אשר לא ישכר ואף אם הוא מבני אהרן, יכה בשגעון ובעורון (עמנואל, מחב' כה, הברמן, 701). כשישכר האויל יאמר הנחש השיאני (שם שם , 716). — ואמר הפיטן: בכוז נכר עדי שכר (ראב"ע, אני אני, אהבה, שעה"ש 149). — ואמר המשורר: עפר תנה אדם שפתיך מגדי ועשות שדך אשכר, ושקה לפי תמיד והשקני יין חכך הטוב עדי אשכר (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שכט). אשכיר יום יום אישים אין קץ אך מימי לא שכרתי (עמנואל, יאמר יין, מחב' כה, הברמן, 724).

— פִע', מְשַׁכֶּרֶת, שַׁכֵּר, אֲשַׁכְּרֵם, יְשַׁכְּרֵהוּ, שִׁכֵּר ראובן את שמעון, שִׁכְּרָה כוס היין את האדם, עשו שׁיִשְׁכַּר, ושתלקה דעתו מן השתיה, berauschen; envirer; to make drunk: ויקרא לו דוד (לאוריה) ויאכל לפניו וישת וַיְשַׁכְּרֵהוּ (ש"ב יא יג). ואבוס עמים באפי וַאֲשַׁכְּרֵם2 בחמתי (ישע' סג ו). כוס זהב בבל ביד יי' מְשַׁכֶּרֶת כל הארץ מיינה שתו גוים (ירמ' נא ז). הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שַׁכֵּר (חבק' ב יה). — ובתו"מ: אשכיר חצי מדם וכו' הריני משכר לאחרים ממה שחצי עושים (ספרי דבר' שלב). יין של אחר המזון משכר, שבתו' המזון אינו משכר (ירוש' פסח' י ח). שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך טורדתו ושינה משכרתו (רבה בר אבוה, ערוב' סד:). הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שכרן והשכיבן על מטה אחת (גיט' נז.). עשתה סעודה גדולה ושיכרתו יותר מדאי (פסיק' ר"כ, שוש אשיש, קמז.). — ואמר הפיטן: עשה וירם קדקד בני שאון, ודמי שכרני כגיא צמאון (ר"א קליר, איכה תפארתי, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: הם שכרוני מעסיס חכם מזוג בייני אחרי שכרו (ר"ש הנגיד, לקחו במי זהב, בן תהלים, הברמן ג, 93). מדמי צר ביום קרב שכרני (הוא, על מרום, שם שם , 95). תמית בחציה ומדמי אתם משכרת (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלח). — °וגם בשמוש מָשאל, שִׁכְּרָה השמחה וכדו' את האדם, נוהג בספרות ובדבור.

— הִפע', הִשְׁכַּרְתִּי, הִשְׁכַּרְתִּים, הַשְׁכִּירֻהוּ, אַשְׁכִּיר, — כמו פִע': אַשְׁכִּיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר (דבר' לב מב). הַשְׁכִּירֻהוּ כי על יי' הגדול וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא (ירמ' מח כו). בחמם אשית את משתיהם וְהִשְׁכַּרְתִּים (שם נא לט). וְהִשְׁכַּרְתִּי שריה וחכמיה וכו' וישנו שנת עולם ולא יקיצו (שם שם נז). — ובסהמ"א: ויהי היום ואוהביך שותים, ואש אהביך חותים, השכירוני, והזכירוני, עד התעוררתי (ר"י הלוי, על משכבי בלילות, אגרת לר' אהרן אלעמאני, זמורה א, 65). — ואמר הפיטן: צבאיו במשתה שמנים השכר, צוארו למוד שתה וישכר (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר שבת א חנכה). — ואמר המשורר: אשכיר יום יום אישים אין קץ (עמנואל, יאמר יין, מחב' כה, הברמן, 724).

— הִתפ', תִּשְׁתַּכָּרִין, — התנהג כשכור: וחנה היא מדברת על לבה וכו' ויחשבה עלי לשכרה ויאמר אליה עלי עד מתי תִּשְׁתַּכָּרִין הסירי את יינך מעליך (ש"א א יג-יד). — בתו"מ, גם במשמ' היה שבור, נעשה שבור: אשכיר חצי מדם, וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם (ספרי דבר' שלב). כלום אמרו שישתה לא שישתכר, אם הוא שותה אותן מפוסקין אף הוא אינו משתכר (ירוש' שבת ח א). שתה יין ונשתכר (שם ע"ז ב ב). בשביל שלא ישתכר (שם פסח' י ח). אספרגוס וכו' יפה לכל גופו והמשתכר הימנו קשה לכל גופו (ת"ר, ברכ' נא.). י' כוסות תקנו חכמים בבית האבל וכו' התחילו היו שותין ומשתכרין וכו' (כתוב' ח:). ושתה ונשתכר (גיט' ט.). ולרוזנים אי שכר, העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו (רב אחא בר חנינא, סנה' מב.). מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין וכו' מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר (מד"ר במד' י). מהו למסך שכר, שהיו מוסכים יין חזק ביין קל כדי להשתכר בו (שם שם). שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו (ר' ישמעאל, שם אסתר ג ט, אם על המלך טוב). — ובסהמ"א: ויעמדו סביבות המלך עד בוש עד עת תעורתו והמלך כבד כי נשתכר ביין (יוסיפון, גינצבורג, לו). ושותה יין (בפורים) עד שישתכר (רמב"ם, מגילה ב טו). נתימר בפתבגיו, ונשתכר בתענוגיו (ר"י הלוי, אגרת לר"ש הנגיד, זמורה א, 67). ובעת יאמרו פלוני נשתכר בפורים יאמרו פלוני דרש ביום הכפורים (עמנואל, מחב' א, הברמן, 43). היה לי לחבר איש זולל וסובא וכו' ומדי יום יום ישתכר, עד אשר בין טוב לרע לא יבקר (הוא, מחב' כה, שם, 699). יש מתאוה למאכלים רעים וכו' או להשתכר עם הריקים (ר"י אבוהב, מנוה"מ א, הקדמה לנר א). — ואמר הפיטן: משתכר בכלי קודש נהרג בו בלילה (ינאי, אז רוב נסים, יוצר שבת הגדול). קדושו הזהיר מהשתכר (רי"צ ג'יקטיליה, אזהרות, זולאי, ספר היובל לאפשטיין, 173). יום נשתכר נפרדה תאותו (שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, קרוב' ב שבועות).

— פֻע', *שֻׁכַּר, — ששִׁכְּרוּ אותו: רבי ישמעאל מאחר שעה לפילפולו ורבי עקיבה מקדים שעה אחת לעיסוקו כדי שלא יכנסו למצוה משוכרין (ירוש' פסח' ה א). למה בשביל שלא ישתכר, כבר משוכר הוא (שם שם י ח).