שַׁכָׁר

°, תוש"ז, — הרגיל לשתות יין ושֵׁכָר: לאחד שהיה לו מרתף והושיב בו שומרים מקצתם שכרים ומקצתם נזירים, כשהיה נותן להם שכרם היה נותן לשכרים שני חלקים ולנזירים חלק אחד וכו' אין דרכם של נזירים לשתות יין, ואלו שכרים דרכם לשתות יין (מדה"ג ויקרא, פתיח' פ' קדושים, רבינוביץ 469).

חיפוש במילון: