* 1, פִע', לא נמצא במקורות הקדומים.
— פֻע', שֻׁלְהַב, בינ' מְשֻׁלְהָב, — נשרף בשלהבת: לפי שהיו משולהבין מחמה של מעלן אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד הזילו טל חיים על בני מכי', בחדש ט. גלגל חמה יש לו נרתיק וכו' ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת והקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם ר' נתן, מד"ר קהל', וזרח השמש. — ואמר הפיטן: תתו קול עוז אל אלים, שלהבו לפידי גחלים ר"א קליר, תתו קול, סדר א שבוע'. נבונים שלהבו מלהב המשמע ר' שמעון בר יצחק, שבוית מרום, סדר ב שבוע'.
— פִע', °שִׁלְהֵב, — שרף בשלהבת, ואמר הפיטן: שחת משולי קש באֹסר, שלום קרנות עשר, שלהבם כאֻכלו כקש בחסר ר"א קליר, קמי קהלך, קרוב' ב פסח. מעדני הבטחת לסחוב ולשלהב, איה הקש ואיה הלהב אודך ה' כי אנפת, שחר' יוה"כ, מחז' איט' ב, קו:.
— הִתפ', °הִשְׁתַּלְהֵב,— כמו פֻע', ואמר הפיטן: ונשתלהבו מכח האש ורוחם עברה ר' שמעון בר יצחק, וכל העם רואים, סלוק ב שבוע'.
1 [עי' שַׁלְהֶבֶת, הערה.]