ב. שָׁלָה

* 1, פ"י, — שלה האדם דג מן המים וכדו', העלה והוציא אותו, herausziehen; extraire, tirer; to pull out, extricate: הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל וכו' רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה (ביצה א ח). מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד (מו"ק ב ג). דג טמא שאין בו רביעית אמר ר' יוסי בר' יהודה במה דברים אמורים בזמן ששולה ומניח לפניו ומצא בו כשיעור הזה (תוספת' תרומ' ט א). אמר ר' אלעזר בר' צדוק של בית ר' גמליאל היו ממלאין דלי עדשים ומציף מים ושולה והצרורות יורדות למטן והאוכלין למעלה (שם יו"ט א כב). ירד לשלות החרצנין והזגין מן הבאר, זה היה מעשה ובאו ושאלו לחכמים ואמרו ימכר כולו לגויים (שם ע"ז ז ד). מה ביניהון, אמר ר' יונה שולה ביניהון, ב"ש אומרים שולה בידים טהורות ובית הלל אומרים שולה בידים טמאות (ירוש' מע"ש ב ג). הבורר הטוחן המרקיד, בשבת נסקל, ביום טוב סופג את הארבעים, והא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי א"ר חנינא ענתונייא דרבן גמליאל הוא דרבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה (שם שבת ז ב). דבי ר' ינאי אמרי קנה שהתקינו להיות בודק הזיתין כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה וכו' א"ל ר' מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתין (שם יז ט). השולה דג מן הים כיון שיבש בו כסלע חייב (שמואל, בבלי שם קז:). משל לצייד ששולה דגים מן הים (ב"ק מא:). — ובסהמ"א: היין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנין מעל פי החבית (רמב"ם, מעשר ג יד). ואם יתחבר שבתי עם סרטן יהיה הנולד עצל וכו' ותנומה על עפעפיו תמיד מתמיד וידו מלשלות מעמיד (קבץ וכוחים א:). — ואמר הפיטן: איכה שאפת בשאפך לשלות ביד שוללים שלמיך (ר"א קליר, איכה אלת).

— נִפע', *נִשְׁלָה2, — הוצא, נעקר: והאדם ידע, ידע מאיזו שלוה נשלה3, ידע מה עבדה ליה חוה (מד"ר בראש' כב). °ואמר הפיטן: פועל נפלא פלג מלא, פרץ להעלה פורח ונשלה (מאיר בר יצחק ש"ץ, אילת השחר, יוצר שבת ר"ח).

— פִע', *שִׁלָּה, — כמו קל: המקדיש את הבור עד שלא שולה וקופה מששולה וקופה בא גיזבר ופדאו חייב הקדישו עד שלא שילה וקיפה ובא גיזבר ושילה וקיפה ואחר כך פדאו הואיל ושעת חובתו פטור פטור היין משיקפה אף על פי שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה (תוספת' מעש"ר א ז). הדא דתימר בשניטמא משישלה ומשיקיפה שכבר נראו לתורמן בטהרה אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא (ר' יוסי בי ר' בון, ירוש' תרומ' ב א). והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור (שם מעשר' א ו). הדא דתימר כשנטמא בששילה ומשקיפה (ר' יוסי בי ר' בון, שם חלה ב ח)4. יין משירד לבור ויקפה ור"ע אומר משישלה בחביות (ב"מ צב:).



1 [כנראה שאול הפעל בעבר' שבתו"מ מארמ' שְׁלָא באותה משמעות, ואפשר שאין כאן אלא פעל שאול בשמוש מיֻחד זה מאשור' שוּלוּ, שפע' מן אֵלוּ, שהוא  העלה מן עלה בעבר'. ועי' גם שִׁלְיָה, הערה.]

2 [אך עי' בהערה שאחר זו.]

3 [אמנם אין הגרסה במאמר זה מֻסמכת כל צרכה, ואף לא ברור מה כונתו המדֻיקת של המשפט. תיאודור, בהוצאתו עמ' 502 גורס: והאדם ידע, הודיע דרך ארץ לכל, ידע מאי זו דרך שליווה נישלח, ידע מה עבדת ליה חוויה, ע"כ. ובשנויי הנסחאות: שלווה, שלוה, שיליא, שליה; נישלה, נשלה, נישלח(?); ופרש בעל מתנות כהונה: נשלח, נגרש ונפרש, כד"א כי ישל, ע"כ. ונקל לראות איך בא נסוח עברי (עשתה וכדו') במק' הארמי (עבדת), ובא חַוָּה במק' חויא, נחש בארמ'. וכן כנראה גם שלוה או שליווה במק' שיליא, ועל כל פנים נולד עקר הבטוי בארמ' ולא בעבר' ולפי זה אף קשה להניח שבאה צורת נפע' במקור המאמר, וצ"ע.]

4ירוש' פסח' ז א נאמר, כנראה בארמ' לשבחו של תודוס איש רומי: דהוה משלה פרנסתהו דרבנין, ע"כ, במק' הנאמר עליו בבבלי פסח' נג:: שהיה מטיל מלאי בכיסם של ת"ח, אבל צ"ל משלה, וכן מפורש בירוש' מו"ק ג א.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים