1, שַׁלְהָבֶת, °שַׁלְהֹבֶת2, °שַׁלְהוֹבִית2, ש"נ, — להבת אש: הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שַׁלְהֶבֶת ונצרבו בה כל פנים (יחזק' כא ג). לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שַׁלְהֶבֶת ויסור ברוח פיו (איוב יה ל). ועי' שַׁלְהֶבֶתְיָה. — ואמר בן סירא: מרבות צרות הושעתני וממצוקות שלהבת (ב"ס גני' נא ג). — ובתו"מ: הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת ככל מקום, גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין (ביצ' ה ה). רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת (ירוש' ברכ' ה ז). חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת  וכו' המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו (שם שם). שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד (ר"ש בר יצחק, שם שבת ב ג). אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי אש (שם יומ' ד ו). בשמסר לו גחלת (לחרש שוטה וקטן פטור) אבל מסר לו שלהבת  חייב (חזקיה, שם ב"ק ו ד). שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר (שבת כ.). עץ ארז ושני תולעת שקלטתן שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר כשרה (יומ' מא.). אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר (מו"ק כה:). כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה (מד"ר במד' יד). — ובסהמ"א: עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתם ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת3 (יצירה א). ובשעה ששלהבת לבנה מגעת לחמה ביום במעלות ששים עובר בתוכן ומכבה את אורו (פדר"א ז). ולא הרשעים מכבין במקור נדפס 'מכבוי' שלהובתן4 של ישראל שהן דברי תורה (שם מ). בשלהובית5 האשות כשהקול יוצא שם הם יכולים להביט ולראות האור שבסוף והקול היוצא (ברצלוני ליצירה, 49). ותזרח שמש הנפש הנשארת ותבכה שלהבת הבהלה (רש"ט פלקירא, המבקש, יא). ככה השלהבת שהיא גנוזה ונעלמת בגחלת (מנחת קנאות, קופמן, 23). — ומ"ר *שַׁלְהֲבִיּוֹת, °שַׁלְהָבוֹת, °שַׁלְהָבִים, °שַׁלְהַבוֹת, °שַׁלְהוֹבוֹת: כאישים, כשלהביות של אש (ר' יוסי, ירוש' נדר' א ג). שמוקף סביב לכסא בגשרין ובשלהביות שמתגברות ועולות בין גשר לגשר (היכלות יג, ביהמ"ד ילינק ג, 93). והסנה אינו מכבה את שלהבותיו של אש (פדר"א מ). לא אשן של צדיקים אוכלת הרשעים וכו' ולא הרשעים מכבין שלהבותן6 של צדיקים (שם שם). כאדם שהוא מכבה נרו בתוך המים כך מימי אוקינוס מכבין שלהבותיו של שמש ואין נוגה לו וכו' כאדם שהוא מדליק נרו בתוך האש ומדליק לנרותיו ולובש שלהובותיו7 ועולה להאיר על הארץ (שם נא). שלהביות שהיו סרות ויוצאות נמקו ודועכו (ערוך ערך שר). אלו תקח חרס נקוב נקבים נקבים ותכסה בו האש ותנפח במפוח עד שיתלהב ימשכו מכל נקב ונקב חוטין שלהביות צבועות בכל מיני צבעים (ראב"ד, פרוש יצירה א ו). הסלעים ימסו ממדורותיה והצורים יזובו משלהבותיה (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 49). — ואמר הפיטן: רביעית חיות ליקוד להיות רשף שלהֲביות כקול להב שופר (ר"א קליר, אשא דעי, מוסף א ר"ה). סדור על הדרום גן רטובים, ערוך על הצפון תופת שלהבים (רש"י, אז טרם נמתחו, סליח' צו"ג). צעד מרבבות ונקדש בערבות, מימינו אש דת ולהב שלהֵבות (ר"ש בר יצחק, תורה הקדושה, סליח' צו"ג). מאה ואלפי רבבות ורכבות אש ושלהֵבות מקיפות וסובבות עלוי כס ערבות (בנימין בן זרח, בלולי אש, אופן שבת הגדול).