ש"ז, במקרא רק מ"ר שִׁלֻּחִים, כנ' שִׁלּוּחֶיהָ, — שה"פ מן שִׁלַּח, מעשה המשלח את אשתו מאצלו1,  Entlassung; renvoi; dismissal:  ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שִׁלּוּחֶיהָ (שמות יח ב). — ובמשמ' נדוניה שהאב נותן לבתו בשלחו אותה מביתו אחר נשואיה2, Mitgabe, Mitgift; dot; dowry: פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גזר וכו' ויתנה שִׁלֻּחִים לבתו אשת שלמה (מ"א ט יו). — ובתו"מ: מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו ועבר על ציווי ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין וכו' ודנתי אותו בשלוחין שנאמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן, דנתי אותו בגרושין דכתיב ויגרש את האדם וכו' אף בניו וכו' דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וכו' שנאמר שלח מעל פני ויצאו וכו' (רבי אבהו בשם ר' חנינא, מד"ר בראש' יט). — ובמ"י באותה משמ': ויהיה בשלח, אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם (מכי' ראש בשלח). אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו דנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (ר' חנינא בר פפא, סוטה ט.). על שעברו ישראל על המצות נתחייבו שילוח, זה גלות (מד"ר במד' ז). — ובצרופים שלוח הקן, צפרים, נחשים ועקרבים, שלוח טמאים, מצורעים, שלוח עבד: קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו (יומא ד ב). שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ וכו' אבל אם קננו בבית וכו' פטור משלוח (חול' יב א). יכול אף לקיחת ציפרים ושילוח ציפרים וכיבוס בגדיו (ספרא מצורע, פתיחה). מה מצורע שהוחמרה טומאתו וחמור שילוחו משילוח חבירו אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שילוחו (ספרי דבר' א). וכי תשלחנו חפשי, למי שאתה משלחו אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו (שם שם קיט). קורא זכר ר' אליעזר מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח (שם שם רכח). לא פרשת נירות כהרי פרשת שילוח טמאין ולא פרשת שילוח טמאין כהרי פרשת נירות, אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות (ירוש' ב"ק א א). ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וכו' ושילוח נחשים ועקרבים וכו' (תענ' יד.). הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר, ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אימא מידי דעבורי כדכתיב ושולח מים על פני חוצות (נזיר ג.). — *שלוח יד: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, מכלל שהיו ראוין לשילוח יד (תנחומא בובר, בהעלותך כז). — *שטר שלוח: והיכן שטר שילוח שחילק (אברהם) בין בניו (מד"ר בראש' סא). — ובסהמ"א: הכל לפי גודל השדה הנזרעת ולפי רום העלין ושלוח היונקות (רמב"ם כלאים ג ח). שהוא (חדש אדר) סמוך לימי השלוח והבעיטה שהם ימי הקציר וחום וקיץ (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים תשא, פ.). ומפני שמחודש האביב עד חג האסיף הם ימי השלוח והבעיטה וימי הגלות (שם, מתן תורה, קכא:). וברוך השם וכו' אשר סבב להיות הימים האלה מיוחדים לימי תשובה וכו' לפי שהוא זמן בעיטה וסוררות בעבור ימי הקיץ על האדם שהם ימי שלוח בני אדם בשדות וכרמים וגנות (שם, שבת שובה, קפב.). והנסיון התשיעי זה שילוח ישמעאל בנו (מדה"ג בראש' כא י, מרגליות, שלט). כי גם במלכותא דארעא הרים יד ונדון בשלוחין וגירושין מכל מדינות הקיר"ה (ר"י עמדין, ועד ארבע ארצות, היילפרין, 352). — ואמר הפיטן: קיניין כיבוד אבות, ריצוי שילוח א[ם עופות] (ינאי, קרוב' דבר', זולאי, רמה). גזרת שכחה ופאה באלו וכו' ושלוח עבד עברי ולהעניק לו חבה (ר"י"צ בר ראובן, אמנם, אזהרות). — ובפילוסופיה: וכבר ידעת שרב תאות ההמון ושלוחם אמנם הוא בהרבות במאכל ובמשתה ובמשגל (ר"ש א"ת, מו"נ ג לג). אמנם שיספיק לאדם נקוי הנראה ברחיצה וטהרת הבגדים לבד עם רוב התאוה בתענוגים והשלוח במאכלים ובמשגל הוא בתכלית הגנות (שם שם). והכונה בכל זה לפסוק רוב התאוה והשלוח בבקשת הערב (שם שם לה). הדרוש הראשון הוא מדבר בהשגחה הבאה ממנו יתברך כפי דרך העולם וההנהגה הטבעית עד שהרואה כפי השלוח אומר שהדברים ההמה הם מדרך טבע העולם (רשב"ץ דוראן, תפארת ישראל, דרוש א, פתיחה). — °בְּשִׁלּוּחַ, בהחלט, בכלל3, absolut, schlechthin; absolument, tout simplement; absolutely, simply: אחר כך הקנה האל ית' לחומר צורת גשם בשלוח, איננו אויר ולא מים ולא אש ולא ארץ אך היא התדבקות לבד (אמו"ר לראב"ד א ב, 10). והמזג היותר נאות הוא אשר לו תוספת על מה שזכרנו שני כחות והם בשלוח השגה והנעה (שם שם, ו 26). והיושר אם כן הוא ראש המעלות כלם בשלוח (שם ג, 99). למה שנמצאו המתנועעים בטבע מתחלפים בצד, וזה שתנועת האבן אל המטה ותנועת האש אל המעלה, הוא מחויב שאין התנועה לו במה שהוא גשם בשלוח, שאם היה כן לא היו מתנועעים בצדדים מקבילים (חסדאי קרשקש, אור ה' א יז). הנה למה שהשנוי ממנו בזמן וממנו בזולת זמן, כשילקח השנוי סתמי בשלוח תתאמת זאת ההקדמה (שם א, בבאור ההקדמה הרביעית). וגם התכלית בשלוח אינו התחלה לדת האלהים אבל תכלית מיוחד (ר"י אלבו, העקרים א ג). כי התקיעה בשופר של איל אמרו שהוא זכר לאילו של יצחק אבל לא התקיעה בשלוח (שם שם ד). שראו שימצא לכל הקבוץ אשר במדינה וכו' סידור מה בו יתנהגו לשמור היושר בשלוח (שם שם ה). וזהו דעת רבותינו ז"ל שההמשך הוא הזמן בשלוח כי הם יקראו הזמן המשוער או הנספר בתנועת הגלגל סדר זמנים לא זמן סתם (שם ב יח). כי הזמן המשוער בתנועת הגלגל נקרא סדר זמנים לא זמן בשלוח כי ההמשך הוא הזמן בשלוח שאין בו קודם ומתאחר (שם שם). כי הנפש אחרי הפרדה מן הגוף ישיגה ענינים גופיים וכו' כמו יראה לנו בשלוח ובהעברה מפשוטי הפסוקים ופשטי ההגדות שבתלמוד (הלל מוירונא, תגמולי הנפש, א:). וכל איש משכיל שיקרא בו אני משביע בנפשו שלא יעבור עליו בשילוח רק יתבונן בו במתון (שם שם). ויראה שזה הלמוד כאלו הכרחי לבעל הדת החכם לא לבעל הדת בשלוח (שאול אשכנזי תלמיד אליהו דלמדיגו בהקד' ס' בחינת הדת לרבו). כי אין חג המצות נקר' חג בשלוח אלא יום טוב ראשון ושביעי ממנו בלבד (רמ"ע מפאנו, חקור דין ב כז). היות שלא היה ללוט בנים זכרים הנה אמרו לו בניך ובנותיך לדבר בשלוח כאומר בנים ובנות (ר"י אברבנאל, וירא, ויבואו שני המלאכים סדומה). ועי' עוד קלצקין-צובל, אוצר המונחים הפלוסופיים ד, 109-111. — °ובמשמ' מנחה שלוחה, ואמר המשורר: ומהלליו בפי כל שב ועובר ושלוחיו בכפיהם צרורים (אלעזר בן יעקב הבבלי, צבי פניו, ברודי, עח). ומַתַּתּוֹ לאין חקר ותכלית ושלוחי נגידי דור קצובים (הוא, מבקשי הון, שם, פב).