ש"נ, סמ' שַׁלְוַת, כנ' שַׁלְוֹתַיִךְ, — מצב הַשָּׁלֵו, השוכן בטח ללא מחסור ודאגה, Sorglosigkeit; tranquillité; freedo from care: דברתי אליך בְּשַׁלְווֹתַיִךְ אמרת לא אשמע (ירמ' כב כא). הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם וְשַׁלְוַת השקט היה לה ולבנותיה וכו' (יחזקאל יו מט). יהי שלום בחילך שַׁלְוָה בארמנותיך (תהל' קכב ז). כי משובת פתים תהרגם וְשַׁלְוַת1 כסילים תאבדם (משלי א לב). טוב פת חרבה וְשַׁלְוָה בה (שם יז א). ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל וְבְשַׁלְוָה והחזיק מלכות בחלקלקות וכו' בְּשַׁלְוָה ובמשמני מדינה יבוא (שם יא כא-כה). — ואמר בן סירא: שלמה מלך בימי שלוה ואל הניח לו מסביב (ב"ס, גני' מז יג). — ובתו"מ: אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים (ר' יני, אב' ד טו). מלמד שהראהו א"י מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים לה (ספרי דבר' שנז). כתיב שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה (יומא עה:). שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות ואלו הן, אדם וישראל וסיסרא, אדם שנאמר ולא יתבששו, לא באו שש שעות והוא בשלותו (רבי אלעזר, מד"ר בראש' יח). עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמישים ושתים שנה (שם שם מט). בשעה שהצדיקים יושב' שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה (ר' אחא, שם שם פד). ומה שלוה נתן להם, זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לפניהם (שם ויקר' ה). שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו אל יקנא בשלוותו (שם במד' יא). מי יכול לראות שלותה של ירושלים כשירחיבנה הקב"ה (שם דבר' ד). בא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא (רב נחמן, שם אסתר, חור כרפס ותכלת). זכורה אני בטחון ושאנן ושלוה שהייתי שרוייה בו ועכשיו נתרחק ממני (שם איכה פתיח', ר' יוחנן פתח). בראשונה היו דורשין החכמים לישראל בתוכחות כשהיו הדורות בשלותן, כיון שרבו היסורין אמרו להן וכו' (מדרש שיר השירים ב, גרינהוט, כ:). — *ובמשמ' נוחיות, Bequemlichkeit; commodité; comfort: מלך בשר ודם שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין שלו (שם במד' א). ומה בעולם הזה שאינו שלך השפיע לך הקב"ה שלוה, עולם הבא שכולו שלך על אחת כמה וכמה (אבא בר קפרא לרבי, שם קהלת א). כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה הבל הוא לפני שלותו של העולם הבא, לפי שבעולם הבא כתיב לא יבנו ואחר ישב (שם שם ב א, אמרתי אני בלבי). ומה ראה הכתוב לפרסם סעודה של ושתי, אמר רבי יהושע בן קרחה להודיעך לאיזו שלוה אסתר נכנסת (מדרש אבא גוריון א, ביהמ"ד ילינק א, 3). — *עשיר שלוה: קול ה' שובר ארזים וכו' שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה שהן כארזים (מדרש תהלים כט ב). — ובסהמ"א: הטובה שלות נפשך ומנוחתה ממאפל קדרות העולם (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ה). אחר כך חקר אם צריך שיאהב האדם השלוה והחיים עם הסכלות וההנהגה הרעה (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ג ב, 76). — ואמר הפיטן: והיא (נגה) מחדשת בעולם ברצון בוראה השקט ושלוה ודיצה וחדוה (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק-רבניצקי ב, 66). אם רגע יעמוד בשלוה, פתע תבואהו הוה (שם שם, 75). — ואמר המשורר: וימית גמליהם אשר נשאו אותם ביען שלומי נשאו אז ושלותי (הוא, ידידי שעו, שם א, 87). וחיון אשר חיי תלוים בשלותו (שם שם).