ש"ז, מ"ר שְׁלָמִים, סמ' שַׁלְמֵי, כנ' שְׁלָמֵינוּ, שְׁלָמֶיךָ, שַׁלְמֵיכֶם, שְׁלָמָיו, שַׁלְמֵיהֶם, — זבח בשר, שנִתן ממנו חלק כקרבן לגבה אך רֻבו שמש למאכל חג לאדם1: מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שְׁלָמֶיךָ את צאנך ואת בקרך (שמות כ כד). ואת האיל יעשה זבח שְׁלָמִים ליי' (במד' ו יז). ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח הַשְּׁלָמִים (שם שם יח). וכי תעשה בן בקר עלה או זבח לפלא נדר או שְׁלָמִים ליי' (שם יה ח). וזבחת שְׁלָמִים ואכלת שם (דבר' כז ז). ויעלו עלות וּשְׁלָמִים ליי' (שופט' כ כו). ויהיה ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות וּשְׁלָמִים (שם כא ד). ויאמר שאול הגשו אלי העלה וְהַשְּׁלָמִים (ש"א יג ט). ויבאו את ארון יי' וכו' ויעל דוד עלות לפני יי' וּשְׁלָמִים ויכל דוד מהעלות העולה וְהַשְּׁלָמִים ויברך את העם (ש"ב ו יז-יח). ויבן שם דוד מזבח ליי' ויעל עלות וּשְׁלָמִים (שם כד כה). ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שְׁלָמִים ויעש משתה לכל עבדיו (מ"א ג יה). ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר וכו' כי עשה שם את העלה ואת המנחה ואת חלבי הַשְּׁלָמִים כי מזבח הנחשת אשר לפני יי' קטן מהכיל את העלה ואת המנחה ואת חלבי הַשְּׁלָמִים (שם ח סד). והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות וּשְׁלָמִים על המזבח אשר בנה ליי' (שם ט כה). ושה אחת מן הצאן מן המאתיים ממשק ישראל למנחה ולעולה וְלִשְׁלָמִים לכפר עליהם (יחזק' מה יה). — ומ"י שֶׁלֶם: כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה וְשֶׁלֶם מריאיכם לא אביט (עמ' ה כב). — וזבח שלמים, זבחי שלמים, זבחים שלמים, זבח תודת שלמים: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שְׁלָמִים ליי' פרים (שמות כד ה). ואם מן הצאן קרבנו לזבח שְׁלָמִים ליי' זכר או נקבה תמים יקריבנו (ויקר' ג ו). וזאת תורת זבח הַשְּׁלָמִים אשר יקריב ליי' וכו' על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שְׁלָמָיו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה ובשר זבח תודת שְׁלָמָיו ביום קרבנו יאכל וכו' ואם האכל יאכל מבשר זבח שְׁלָמָיו ביום השלישי לא ירצה וכו' והנפש אשר תאכל בשר מזבח הַשְּׁלָמִים אשר ליי' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה ונפש כי תגע בכל טמא וכו' ואכל מבשר זבח הַשְּׁלָמִים אשר ליי' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה וכו' המקריב את זבח שְׁלָמָיו ליי' יביא את קרבנו ליי' מזבח שְׁלָמָיו וכו' ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שַׁלְמֵיכֶם וכו' כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שַׁלְמֵיהֶם וכו' זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח הַשְּׁלָמִים (שם ז יא-לז). למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם וכו' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שְׁלָמִים  ליי' אותם (שם יז ה). וכי תזבחו זבח שְׁלָמִים ליי' לרצונכם תזבחהו (שם יט ה). ואיש כי יקריב זבח שְׁלָמִים ליי' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון (שם כב כא). וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני יי' בגלגל ויזבחו שם זבחים שְׁלָמִים לפני יי' (ש"א יא יה). ויאמר שאול הגשו אלי העלה וְהַשְּׁלָמִים (שם יג ט). ויזבח שלמה את זבח הַשְּׁלָמִים אשר זבח ליי' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף (מ"א ח סג). זבחי שְׁלָמִים2 עלי היום שלמתי נדרי (משלי ז יד). — ובתו"מ: אמר להם ר' שמעון, מה אם הקל בזבחי שלמים שהוא מביא לידי פגול ונותר וטמא, לא נקל בתרומה, אמרו לו מה אם הקל בזבחי שלמים שהן מותרין לזרים, נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים (מע"ש ג ב). חמשה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין כטומאה, העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, זבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים (פסח' ז ד). מותר שלמים לשלמים , מותר פסח לשלמים (שקל' ב ה). עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר (חגי' א ג). מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין (שם שם ה). שלמים של אמש ושלמים של היום של אמש קודמין, שלמים של אמש וחטאת ואשם של היום של אמש קודמין (ר"מ, זבח' י ו). אלו טעונין תנופה ואין טעונין הגשה, לוג שמן של מצורע וכו' ואמורי שלמי יחיד וכו' (מנח' ה ו). שלשלה מינים טעונים שלש מצוות וכו' ואלו הן, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור ואשם מצורע וכו' (שם שם ז). — ואמר המשורר: שלמי שמחה במקום מנחה היום אקחה לא אתמהמה (מלאכי הכהן, שיר לכבוד דוד מילדולה ועמנואל כלבו, מזרח ומערב ג, 248).