שְׁמֻעָה, ש"נ, סמי' שְׁמֻעַת, כנ' שְׁמֻעָתֵנוּ, מ"ר שְׁמֻעוֹת, — ידיעה שנשמעה מפי בני אדם, Kunde, Nachricht; nouvelles; news, information: וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את הַשְְּׁמוּעָה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד (ש"א ד יט). וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שְׁמֻעַת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס (ש"ב ד ד). ויהי המה בדרך וְהַשְּׁמֻעָה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד (שם יג ל).  וְהַשְּׁמֻעָה באה עד יואב וכו' וינס יואב אל אהל יי' (מ"א ב כח). הנני נתן בו רוח ושמע שְׁמוּעָה ושב לארצו (מ"ב יט ז, וכעין זה ישע' לז ז). ופן ירך לבבכם ותיראו בַּשְְּׁמוּעָה הנשמעת ובא בשנה הַשְְּׁמוּעָה ואחריו בשנה הַשְְּׁמוּעָה וחמס בארץ משל על משל (ירמ' נא מו). הוה על הוה תבוא וּשְׁמֻעָה אל שְׁמוּעָה תהיה (דנ' יא מד). — וביחוד שמועה טובה, וכנגדה שמועה רעה: בושה חמת וארפד כי שְׁמֻעָה רעה שמעו נמגו (ירמ' מט כג). מִשְּׁמוּעָה רעה לא יירא (תהל' קיב ז). שְׁמוּעָה טובה תדשן עצם (משלי יה ל). מים קרים על נפש עיפה וּשְׁמוּעָה טובה מארץ מרחק (שם כה כה). — ושֻמעת שלם, שמעת טֹב (תעודות לכיש 2, 2; שם 3, 3; שם 8, 1-2; שם 9 ,2). ועי' שָׁלוֹם. —  ושמועה לבד במשמ' שמועה רעה, שמועת זועה: קול שְׁמוּעָה1 הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים (ירמ' י כב). — והיה לשמועה במשמ' זו: ולוא היתה סדם אחותך לִשְׁמוּעָה בפיך ביום גאוניך (יחזק' יו נו). — ושמועה אלהית מפי הנביא: את מי יורה דעה ואת מי יבין שְׁמוּעָה (ישע' כח ט). והיה רק זועה הבין שְׁמוּעָה2 (שם שם יט). מי האמין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וזרוע יי' על מי נגלתה (שם נג א). שְׁמוּעָה שמעתי מאת יי' וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה (ירמ' מט יד). כה אמר אדני יי' לאדום שְׁמוּעָה שמענו מאת יי' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה (עבד' א א). — ואמר בן סירא: היה ממהר בשמועה ובארך רוח השב פתגם (ב"ס גני' ה יא). אל תמאס בשמועת שבים אשר שמעו מאבתם (שם ח ט). — ובתו"מ: הין מכניסין אותן ומאימין עליהם, שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד, ומפי אדם נאמן שמענו (סנה' ד ה). אין שמיעה לליקוטי עצמות, א"ר חגיי והוא ששמע למחר, אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות (ירוש' מו"ק א ה). כל שחבריו מתביישין מחמת שמועתו (יצחק דבי רבי ינאי, יומא פו.). מהו אשרי אדם שומע לי, אמר הקב"ה אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי (מד"ר דבר' ז). — ובמשמ' תורה והלכה שהגיעו לידי פ' בשמיעה מרבותיו3, (mündliche) Tradition; oral(e) tradition, גם בצרופים, מפי השמועה, בעל שמועות: בשעת מיתתו אמר (עקביא בן מהללאל) לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהיתי אומר, אמר לו ולמה לא חזרת בך, אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין, אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן וכו' (עד' ה ז). המחכים את רבו והמכון את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו (אב' ו ו). מה אבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה על אחת כמה וכמה שלא יעמיד אדם על דברו במקום  שמועה (תוספת' עד' א ג). אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה (בשם ר' יוחנן, ירוש' שבת א א). כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו (גידול, שם שם). אקפח את בני שלא הטית' ימין ושמאל אני שראיתי את המעשה ושכחתי ואתה דורש ומסכים על השמועה (ר' טרפון, שם מגי' א יב). כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה (ערוב' סד.). גבור זה בעל שמועות, ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (חגי' יד.). אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה (יבמ' צז.). עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות (ב"ב קמה:). אמר לו (ר' אלעזר בן שמוע ליוסף הבבלי) , יוסף, כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה (מנח' יח.). מפי השמועה אמרוה, מפי חגי וזכריה ומלאכי (רבי יוחנן, בכורות נח.). — ובסהמ"א: שאפילו אדם קורא תורה נביאים וכתובים ושונה משנה ומדרשים הלכות ואגדות שמועות ותוספות מושבות ומעמדות והגדות וכל סדרי בראשית ואין בו בינה אין תורתו שוה כלום (א"ב דר"ע נוסחה א, ביהמ"ד ילינק ג, 19). והמצות שהן נודעות מדרך השמועה מדברי הנביאים לא חשך אלהינו מלחייב לקדמונים (ר' נסים גאון, הקדמה לברכות). מראין דבריה שלשמועה זו ששלש חלוקות יש בדבר (תשו' הגאו' הרכבי שפא, 198). וכבר נודע מדעת בעלי ההגיון שהשמועות התכופות הקדמות נכנסות במופת האמת (אמו"ר ב ה ב, עה). יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה (רמב"ם, ת"ת א יב). ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול (הלבוש או"ח שבת שז א). — ואמר המשורר: וידיו להניע ורגליו להסיע ואזן להגיע ללבו שמעותיו (רמב"ע, בשם אל, ברודי, רמא). גם עין אמונה גם אזן נטועה, אביט כל תמונה אבין כל שמועה (ראב"ע, אחלי יכונו, איגר 106). — ושמועתו טובה או רעה4, במשמ' יצא עליו שם טוב או שם רע: ואפילו במינהו אבי יתומים אם בשעה שמינהו היתה שמועתו טובה והולך בדרך טובים ואחר מיתת האב נתקלקל (ספר בר ששת, שכד). וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות, והוא שיהיה קול שאינו פוסק ולא יהיו אלו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה, וכן מבזין את זה ששמועתו רעה ומחרפין את יולדתו בפניו (רמב"ם, סנהדרין כד ה).