רק מ"ר כנ' שְׁלֻמֵי, — החי בשלום: דבר ידברו בראשונה לאמור שאול ישאלו באבל וכן התמו אנכי שְׁלֻמֵי אמוני ישראל1 וכו' (ש"ב כ יח-יט). — ובסהמ"א: אבדו שלֻמנו ואין דרש שלומנו (ר"י הלוי, הושיעה אדני, זמורה ט, 511). — ואמר הפיטן: שלומיך תנחה במישור (ינאי, אז ערות, קרוב' בראש', זולאי, נח). — ואמר המשורר: אני ארץ למודעי אמוני שלומי (רשב"ג, ואהבתי ושברי ביאליק-רבניצקי א, 184).