ת"ז, — מתכונת השֶמן, ölig; huileux; oily: ומזה המראה השמניי (קאנון א ב, למוד ג, כלל ב, פרק ב, בשתן). השתן השמני הוא אותו אשר מראהו ועצמו דומה למראה השמן (שם ד ב א פט). הנה מלמעלה הריאה מונח בחזה עור שמני וחלביי עב ושמן ולבן (ברוך משקלאוו, עמודי השמים, תפארת אדם, ברלין, כד.). כי בודאי הדם בהיותו שמניי וקלוי באש שבבטנו מעלה עשן וקטור (טוביה כץ, מעשה טוביה, בית חדש א ח, צח:). שבתוך כדור ארצנו נמצאו חגוי סלע וכו' בתוכם נמצא הרבה חומרים בוערים שמניים גפריתיים ומלחיים וכו' (יאוועל, למודי הטבע, סו:). ובו מוח לבן ושמני (שינהק, תולדות הצמחים, סו).