ש"נ, — שֹׁמֶן: בין חמין לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין בשיש בהן שמנונית (ר' ישמעאל ב' ר' יוסי, ירוש' פסח' ב ו). מאן דאמר בחטין שלשת קבין בשיש בהן שמנוני', בשעורין ארבעת קבין בשאין בהן שמנונית (שם שם ג ד). להעביר שמנונית שעליה (ר' יודא בשם שמואל, שם מגי' א ח). שמנונית שעל גבי הסכין גוררו (ביצה טז.). הא דאמרת של אבן אסור לא אמרן אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתה מותר (רב יהודה בשם שמואל, שם כח.). — ובסהמ"א: זה שאמר מדיחה בחמין מה טעמו לפי שהוא בולע שמנונית של טרפה (והזהיר, ויקרא י). פי' דדבא אפותיה היה יוצא השמנונית על מצחו וכשיושב הזבוב על מצחו לאכול היה מחליק ונופל מרוב השמנונית (ערוך ערך דדב).