*, ש"ז' מ"ר שֻׁמְשֻׁמִין1,— מין צמח שדה, שמגרעיני פֵרותיו הקטנים מוציאים שמן, Sesam(um); sésame; sesame: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר (שביע' ב ז). והאוכל שומשמין באצבעו משקין שעל ידו וכו' אינן בכי יותר (מכשיר' א ו). הקצח ושומשום והפלפל (טמאים בטבול יום) (ט"י א ה). מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין (תוספת' שבת ב ג). יצאו האורז והדוחן והפרגין והקפטניות והשומשמין שאין באין לידי חמץ אלא לידי סרחון (מכי' מסכ' דפסחא ח). — ומשל לדבר מועט וזעיר ביותר: קומץ שקדש בכלי והקטירו אפי' שומשמין יצא (ירוש' יומא ב א). כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין (ר"ה יג.). — ושמן שמשמין: וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין בשמן אגוזים וכו' (שבת ב ב). הנודר מן השמן מותר בשמן שומשמין (נדר' ו ט).
1 [המלה שאולה מן האשור' שַמַשַמֻּ, וראה בארמ' ובסור' בצורה שושמא, שֶשמא, ערב' שֻׂמְשֻׂם سمسم, ובלהגים מדֻברים גם שִׂמְשִׂם וכד', בארמנ' שֻׁשְׁמַי, ומצורות אלו גם היונ' והרומ' sesamon, וכד'. לדעת ינזן מקור השם בצרוף כגון שַמַן שַמִּ, שמן עשב(ים) באשור', ואין זה נראה ביותר. ועי' על כל הנוגע לצמח זה בספרות ישראל אצל לֵו, Flora, III עמ' 1 וכו' ובמקומות אחרים שם.]