°, ש"נ, —  חרם ונדוי: וברשות סנהדרי קטנה וברשות הקהל הקדוש הזה מותרים יהיו כל קללות אלות שְׁמַתּוֹת1 חרמים אררים נדויים בטויים וכו' שהושמו בבית שום יהודי או יהודית (סדר התרת נדרים, מחז' איטל' א, קל:-קלא.). ע"כ בקשתינו וחפצינו מרום מכ"ת למלאות דברינו אלה ולצאת לקראת האיש ההוא, איש וביתו, בכל מקום שהם בחרמות ושמתות ונדויים (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת תכ"א, היילפרין, 93). אזי מחויבים מנהיגי הקהלה ההיא אשר ימצא שמה להכריח אותו בחרמות ושמתות שיסע לשם (שם, שנת תכ"ח, 111). וכבר נלכדו במצודות החרמות והשמתות (שם, שנת תע"ט, 286). בכן אנחנו מן המודיעים ומחדשים גזירות החרמות ושמתות על אנשי ק"ק פרעמסלא ועל הידוע ה"ה מסלאנימא שהם מנודים מקהל הגולה בכל החומרות (שם שם). ועי' ג. נָחָשׁ.