שָׁמַת
* 1, קל לא נמצא.
— פֻע' *שֻׁמַּת, בינ' מְשֻׁמָּת, — מנֻדה: משמיתנן ליה ואי סלקא דעתך אינו נוהג נידויו ברגל משומת ואתי מעיקרא אתא רגל ודחי ליה השתא משמתינן ליה אנן (מו"ק יד:). — ובסהמ"א: מצינו גדולי חכמי התלמוד משומתים מתנדים (ר"א צויפל, שיר הקד' שלום על ישראל ח"ב).
— פִע', °שִׁמֵּת, — שמת את פ', הטיל עליו שמתא, נדוי: במה דברים אמורים דציית דינא אבל אם יוצא מלפני ב"ד בסרבנו' ושמתוהו אינו נאמן לומר פרעתי (טוחו"מ עט יח).
— הָפע', °הֻשְׁמַת, — כמו שֻׁמַּת, נתנדה: אותם האנשים שהוחרמו והושמתו ונתנדו (ר"א צויפל, שם משם טוב, דף ז, ד"ה אך ביותר).
1 [פעל נגזר מן הארמ' שַׁמְתָּא, נדוי, ראשונה בארמ' שבתו"מ.]