1, פ"י, שָׁסוּ, יִשְׁסֶה, שֹׁסֵהוּ, שֹׁסִים, שֹׁסֵי, שֹׁסַיִךְ שֹׁאסַיִךְ, שׁוֹסֵינוּ, שֹׁסֵיהֶם, שָׁסוּי, בזז, שדד, Plündern; piller; to plunder: ויחר אף יי' בישראל ויתנם ביד שֹׁסִים וישסו אותם (שפט' ב יד). ויקם יי' שפטים ויושיעם מיד שֹׁסֵיהֶם (שם שם יו). ויצל את ישראל מיד שֹׁסֵהוּ ׁ(ש"א יד מחׂ). הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שֹׁסִים את הגרגות (שם כג א). ויענם ויתנם ביד שֹׁסִים (מ"ב יז כ). זה חלק שׁוֹסֵינוּ וגורל לבזזינו (ישע' יז יד). והוא עם בזוז וְשָׁסוּי שם, מב כב . והיו שֹׁאסַיִךְ2 למשסה וכל בוזזיך אתן לבז (ירמ' ל יו). כי תשמחי כי תעלזי שֹׁסֵי3 נחלתי (שם נא יא). הוא יִשְׁסֶה אוצר כל כלי חמדה (הוש' יג יה). ומשנאינו שָׁסוּ למו (תהל' מד יא).
— ובסהמ"א: ולמה יניחם להגלות חצים ולשסות הבתים (רש"י, זכר' יד ב). והולך ערום ויחף וכו' ומפוחד שסוי ונרמס שנאוי ומשוקץ מנוול (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר יב). — ואמר הפיטן: והיא גם היא תיליל בתגרת שוסה, בת יוכבד איך לעבד תנשא (ואת נוי חטאתי השמימה, קינ' ת"ב). מיום אל יום זרע עמֻסים ירדים דלים ועֹלים שֹׁסים (יוסף אבן מהאגר אדון כל מעשיו, שעה"ש 128). אנכי שה אכולה לכל שוסה (למה אלהים, רהוטה לאשמור' יום ו', מחז' אויניון). והיו למשסה שוסיך ורחקו כל מבלעיך (ר"ש אלקבץ, לכה דודי, קבלת שבת). ומעות בכיסו כחשים לשוסו ירגז יראה כעסו במדון ותגרה ((אפרים ממודינא, אחי שמעו קולי, שירמן, מבחר השירה העברית באיטליה , ר). רודפי בזממו ישיח בראות צור, אותי ישסה (ר"י נג'ארה, יגדל נא כח, עולת תמיד, כח). — ואמר המשורר: ואיך גזלו מאוריהם הנראו אנשים בזזים אורים ושסים (רמב"ע, הריח מר, ברודי, קס).בני דומה חדד משא ותמא יטור נפיש וקדמה השסויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ה, מן, 12). ואמר המליץ: ממהר האלהים לשסות עתידותיהם4 במי המרים אשר בידך (ר'ש פנה"ס, ארבע כוסות, כוס ב ד ה' ו).
— פוֹע', שׁוֹסֵיתִי5, — שׁוֹסָה את העתודות, שדד את המבצרים: ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שׁוֹסֵיתִי6 ואוריד כאביר יושבים (ישע' י י ). — ואמר הפיטן:שישי שוסיתי כי בי יד מטה, משפלת עד שאול מטה (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). ואמר המשורר: ושוסינו עתידותיו ובאנו שעריו והשמונו מכונות (ר"ש הנגיד, מתי שכל, דיואן ששון, עו).
— פֻע', °שֻׁסָּה, בינ' מְשֻׁסֶּה, — ששָׁסוּ אותוֹ, ואמר הפיטן יעצו לבטל טבילות עם בזוז ומשסה(מנחם בר' מכיר, אודך כי עניתני, יוצר שבת ב חנכה).
1 עי' ב. שָׁסָה, הערה.
2 [יתיר אלף, כהערת המסרת, ועל יד משסה מְשִׁסָּה מצֻפה שֹׁססיך מן שסס, וצ"ע.]
3 היו שקראו שוֹסי וראו בזה צווי מבנין פוֹע', עי' לקוטי קדמוניות לפינסקר, קצב.].
4 [ע"פ ישעי' י יג, עי' לקמן.]
5 [עי' בהערה הבאה.]
6 [ס"א שׁוֹסֵתִי, שֹׁסִתִי, וברב הספרים שׁוֹשֵׂתִי,: עי' מנחת שי וגינצבורג. ובמגלת ישעיהו ממדבר יהודה מחוקות האותיות הראשונות של המלה ונשאר רק שיתי. ועי' בהערה לשרש. וכתב רד"ק: ומצאנו בנחי הלמ"ד פועל אשר על דרך המרובע ועתידותיהם שׁוֹשֵׂתִי ותאמר ממנו כל הבנין שׁוֹשָׁהׁ, שׁוֹשׁׂית, שׁוֹשֵׂתִי, שׁוֹשׂיתָם וכולי, הבינוני מְשֹׁוֹשֶׂׂה, משׁוֹשִׂים וכולי והפועֵל והפעול שוים בו לבד היחיד שהפועל בצירה והפעול בקמץ והצווי שׁוֹשֶׁה והאיתן אֲשׁוֹשָׂה יְשׁוֹשָׁה וכוליל (מכלול, קיז:). ובספר השרשים ערך שסה כתוב: והפעל הכבד ועתודתיהם שׁוֹשֵׂתי (ישע' י, יג.), והוא כתוב בשׂין ענינם כענים שָׁסס.]