שִׁסּוּעַ

*, ש"ז, — מעשה המשסע והקורע: ושסע אותו וכו' אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע, הלא דין הוא מה אם עולת העוף שאינה טעונה נתוח טעונה שסוע עולת בהמה שהיא טעונה נתוח אינו דין שתטען שסוע ת"ל ושסע אותו, אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע (ספרא ויקרא פרק ט). חיה טהורה מנין ת"ל מפרסת, חיה טמאה מנין ת"ל פרסה, לשיסועים מנין ת"ל ושסע, לאין שיסועים מנין ת"ל אינה שוסעת (שם שמיני פרשה ד). — ובסהמ"א: ודרך רפואתי כך שתמתח הראש לאחור וכו' וישוסע מה שהוא בין הטבעות מן האמצע נכח שסוע העור וכו' וראוי שיקפלו שפת שסוע העור ויותפרו לבדם (קאנון ג ט). וראוי בקצת העתים שישוסע הבשר שסוע יתר ואם אי אפשר להוציא החנית מהשסוע הראשון (שם ד ד). 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים