1 , ש"נ, רק סמ' שַׁעֲטַת, — דריכה, דריסה, פעימה,   d.Stampen; trépignement; trampling: מקול שַׁעֲטַת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים (ירמ' מז ג). — ואמרו פיטנים ומשוררים: בחלאת קיאו יתבוסס ומרוב שכרותו יתגוסס, כסוס ידרוך בשעטתו וכחלל יפול במטתו (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ו כו). ביום השחקים רועשים מהמון סוסים, וארץ בשעטתם נדודה ומונעת (ר"ש הנגיד, לבבי בקרבי, בן תהלים, הברמן א, 84). לשאטתם ושעטתם ירופף חוג העליה (רשב"ג, שנאנים שאננים, ביאליק-רבניצקי ב, 61). והרתיח כסיר מצולות ההגיון לשאטתם וירופף חוג הגלגל העליון לשעטתם2 (ר"י אלחריזי, תחכמוני שער יו, קמינקא 161). לשירי הזמן ידו ינופף והגלגל לשעטתו ירופף (הוא שם שם, 165). לקול שעטתם עמודי שמים ירופפו (ר"י נגארה, ידמה ידיד, עולת תמיד, קיא).